"בכל שנה סיפור המגילה נשמע כל כך משונה, והשנה – המגילה כל כך שייכת לחוויה העכשווית שלנו." בראיון לתכנית "בחצי היום" ביום שישי (22.3.24)  דיברה ד"ר אורית אבנרי עם ליאת רגב על ההזדהות שאנו חשים היום, כיהודים בישראל, עם סיפורם הקשה של יהודי שושן, ועל הציפייה שגם היום יקרה הרגע של "ונהפוך הוא" ונגלה שהסיפור נפתר לטובה.

"אחד הדברים המיוחדים במגילה, שתואמים את מה שקורה לנו היום, הוא העיסוק בזיכרון ושיכחה. מה כדאי לשכוח, לא להזכיר, כדי להמשיך הלאה, ומה חייבים לזכור."

אבנרי הזכירה בהקשר הזה שגם מרדכי ואסתר היו למעשה "יהודים שכחנים" שבחרו, על אף הצהרת כורש, להישאר בשושן, להיטמע שם בתרבות, אפילו לא להזכיר את שם האל שלהם.

אבל יחד עם הוויתור על הזהות היהודית, אבנרי מציינת כי עדיין נותר הרעיון של הסולידריות, והוא שעומד בבסיס הבקשה של אסתר מהיהודים להתכנס יחד שלושה ימים, ולצום עליה. "אסתר ידעה שהיא ככל הנראה תישאר כלואה בארמון המלך לתמיד, אבל היא רוצה לדעת שהעם מאחוריה," אמרה אבנרי.

גם בסוף המגילה אין מחשבה על "יציאת פרס", ציינה אבנרי ואמרה: "מגילת אסתר היא ספר יחיד ומיוחד בתנ"ך – שכולו 'פרו-ישראל', געגועים וכמיהה לארץ, כי הוא מספר את סיפורם של יהודי חוץ לארץ, את האתגרים, הפחדים וההצלחות שלהם, וגם את הסכנות האורבות להם שם, וכל זה, בלי להתחייב שהסיפור ייגמר בשיבת ציון."