תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

אילנה דיין: "המוחים לא פריבילגים, הם נאבקים על הזכות להמשיך לתת"

בערב שהתקיים במכון הרטמן לזכרה של העיתונאית במבי שלג נערך פאנל עיתונאים בהנחיית יאיר שלג, שדן במהות המחאה ברחובות ישראל, ובשאלה - מה יקרה ביום שאחרי?
משמאל לימין: יאיר שלג, אילנה דיין, אריה ארליך, יואב שורק, לוסי אהריש, בן דרור ימיני
משמאל לימין: יאיר שלג, אילנה דיין, אריה ארליך, יואב שורק, לוסי אהריש, בן דרור ימיני

"הציבור שנלחם עכשיו ברחובות על דמותה של המדינה מרגיש שהממשלה הזו הכריזה מלחמה על הדמוקרטיה הישראלית. ואם לא די בזה, הוא עובר גאזלייטינג, מפני שמאשימים אותו בכך שהוא אליטה הנלחמת על כוח ושלטון, בעוד שהמאבק שלו הוא בכלל על הזכות להמשיך לתת." – כך אמרה השבוע אילנה דיין, בפאנל עיתונאים שנערך במכון הרטמן בירושלים.

כ-200 א.נשים הגיעו לערב, שהתקיים לזכרה של העיתונאית במבי שלג ז"ל, במלאת שבע שנים לפטירתה. הערב הוקדש לסוגייה "היום שאחרי המחאה" ופרט לדיין השתתפו בו העיתוניאים בן דרור ימיני, לוסי אהריש, יואב שורק ואריה ארליך. את הדיון הנחה יאיר שלג.

דיין אמרה: "אני חושבת שיש פה כוחות מספיק גדולים, ותחושת גורל משותף מספיק עמוקה, ורצון מספיק אמיתי – כדי שלא ניתן לדבר הזה להתפרק.

"יחד עם זה, אני לא רואה סימטריה בין הצדדים שנאבקים עכשיו על דמותה של המדינה. יש כאן חבורה ששמה לה למטרה לתקוף את הדמוקרטיה הישראלית, ואת כל מה שרובנו האמנו בו, והיא אפילו חשפה שחלק גדול ממה שהם קידמו היה לא דמוקרטי. את זה יריב לוין ונתניהו אמרו בקולם".

עורך כתב העת "השילוח", יואב שורק, אמר: "אפשר להשמיץ את האליטה שלכאורה מתקשה לוותר על עכשיו על מעמדה, על זכויות היתר ועל השלטון. אבל הבסיס האמיתי לפחד של האנשים שהיו עד עכשיו בראש הפקידות השירותית במדינה ובהנהגתה הוא, שהם לא מרגישים שאפשר לסמוך על מי שלוקחים מהם את ההנהגה. לא באמת צמחה במקומם אליטה אחרת. הרבה דברים שקשורים באיך לנהל מדינה לא נמצאים בדי.אן.איי של הקבוצה שטוענת שהיא האליטה החדשה. היא לוקחת את המקל בלי להיות בשלה לזה.

"הלוואי שהיה אפשר לדמיין תהליך של חניכה," הוסיף שורק. "בין האיליטה היוצאת לזו הנכנסת. ברור שזו אידיליה, ובדרך כלל דברים כאלה לא מתגשמים במציאות."

לוסי אהריש הזכירה את במבי שלג בדבריה, והצרה על כך שבעלי עמדות מפשרות כשל שלג לא יכלו מעולם לתפוס מקום במיינסטרים: "נתנו לאנשים כמו בן גביר ובנצי גופשטיין מקום בתקשורת, והם נמצאים היום בלב ליבה של הכנסת ומקבלים החלטות על החיים שלנו. עכשיו עלינו להבין מחדש מה הם הגבולות של זכות הדיבור, ומה הן גבולות הדמוקרטיה: מפני שמה שאנחנו רואים כרגע זה ניסיון של קצוות לשנות את כללי המשחק באמצעות כללים דמוקרטיים, כדי להפוך את הדמוקרטיה לחלוטין".

לוסי אהריש: לא לתת לקיצונים להשתלט על הדמוקרטיה באמצעות כלים דמוקרטיים
לוסי אהריש: לא לתת לקיצונים להשתלט על הדמוקרטיה באמצעות כלים דמוקרטיים

שלג הציב בפני הדוברים את השאלה מה אפשר לעשות, ביום שאחרי, כדי לחדש את האמון והלכידות בחברה הישראלית. אהריש השיבה: "חייבים להשקיע בחינוך, ולהילחם בתרבות המעלה את הבורות על נס: גדל פה דור שלם שלא מכיר ראש ממשלה אחר חוץ מבנימין נתניהו. זה לא מסתדר עם דמוקרטיה."

ימיני פירט בתשובה שנתן לשאלה זו קודם כל את "הפרדוכס הליברלי" – שלפיו, בניגוד למקובל לחשוב, חברה הטרוגנית היא לאו דווקא טובה יותר: מפני ש"ככל שהחברה מגוונת יותר, כך יש בה פחות סולידריות. אנשים נוטים להתגייס למען מי שדומה להם. צריכים היום לחזור למודל ההיסטורי של הציונות שיצרה מכנה משותף במקביל לקליטת העלייה."

לוסי אהריש: "גדל פה דור שלם שלא מכיר ראש ממשלה אחר חוץ מבנימין נתניהו. זה לא מסתדר עם דמוקרטיה."

בסיום הערב הפנה יאיר שלג שאלה קודם כל לאהריש ולארליך: "איך משלבים את הציבור הערבי מבלי לוותר על האופי היהודי הציוני של המדינה, ומצד שני – בממשלה הנוכחית – איך משלבים במדינה את הציבור החרדי בלי לוותר על אופיה הדמוקרטי ועל יכולת הקיום הכלכלי שלה?"

אהריש הגיבה על כך קודם כל בהתייחסות לשיח הקודם על האליטות: "לאיזה אליטה אתם רוצים להגיד לי שאני שייכת? ובכלל, מה אתם רוצים מערביי ישראל? מצד אחד אתם אומרים, 'לכו להצביע, תצילו אותנו מבן גביר', מצד שני, בני גנץ לא מסוגל אפילו לבטא את המילה 'ערבים'. כשמנסור עבאס נכנס לממשלה הוא מכונה 'תומך טרור', ואחרי כל זה,  טוענים כלפינו 'למה אתם לא באים להפגין'.

"איפה הייתם עד עכשיו? במשך כל השנים, כאשר ערבים נרצים ברחובות? איפה הייתם בחוק הלאום?" בסיום, הציבה דרישה "במקום לספר לעצמנו שאנחנו חיים כאן 'ביחד', צריך להתחיל לראות זה את זה, ולראות מה כואב כאן לערבים."

אריה ארליך אמר: "אני שומע הרבה קריאות 'דמוקרטיה', אבל מרכיב חשוב בסיפור הזה הוא ה'דמוגרפיה'. החרדים הולכים ומאבדים את 'פריבילגיית המיעוט' שהשאירה אותם תמיד כלשון מאזניים שמתבונן מהצד, ואכן, בשנים האחרונות הציבור החרדי מתחיל לחוש סולידריות הולכת וגוברת בתוך החברה הישראלית וגם בתוך הפוליטיקה הישראלית. כמובן שהשלב הבא צריך להיות פיקוח הרבה יותר השתלבות גם בצבא גם במשק הישראלי."

אריה ארליך: "הסוגיה היא לא ד-מו-קר-טיה, כי אם ד-מו-גר-פיה".
אריה ארליך: "הסוגיה היא לא ד-מו-קר-טיה, כי אם ד-מו-גר-פיה".

לקראת סיום הערב, בן דרור ימיני ציטט מדבריו של בנימין הלוי, אחד מראשי תנועת החירות, שבהציגו את חוק זכויות האדם, אמר, "חוק שצריך להיות נורמה עליונה, צריך להיות מקובל על כל חלקי הציבור. החוקה תתקבל רק אם תהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. החוק," הזכיר ימיני, "נתמך בעיקר על ידי חברי כנסת מהליכוד."

מודל הפיצה

בסרטון שהוקרן בתחילת הערב, וצולם בשנת 2016, שבועות ספורים לפני מותה של במבי שלג, סיפרה שלג על מה הביא אותה לייסד את המגזין "ארץ אחרת" בשנת 2000: "תקשורת הרייטינג היא סכנה ממשית לעתיד הדמוקרטי בכלל. היא מעצימה את נוכחותם של הקצוות בשיח הציבורי והופכת אותם מזניחים למרכזיים. המרכז הגדול של החברה נחשב לחסר רייטינג ומשום כך גם חסר נוכחות והשפעה. ה'משעממים' – רוב הציבור – הופכים להיות שפוטים של תמונת מציאות קיצונית ומקצינה, והייאוש משתלט על ההוויה.

"הדבר החשוב ביותר שהבנתי בתוך הפרטי הוא שהקרע בארץ איננו בין המגזרים השונים. באופן מעניין הקרע חוצה את כל המגזרים בתוכם.  משמעות הדבר היא כי בכל הקבוצות מסתתרים אנשים שקרובים בעמדותיהם לאנשים מקבוצות אחרות, שחפצים בסדר יום שיאפשר לכולם לחיות באופן מכובד ושליו. זהו הציבור שנושא את החברה הישראלית על שכמו.

"הפיצה של במבי": החלק הקשה של הפיצה הוא הקצוות, שמהם מפרקים הכול, והם שמקבלים את מירב החשיפה.
"הפיצה של במבי": החלק הקשה של הפיצה הוא הקצוות, שמהם מפרקים הכול, והם שמקבלים את מירב החשיפה.

"החלק הקשה של הפיצה הוא הקצוות: אם אני אגיד עכשיו משהו פסיכי הסיכוי שאני אופיע הערב במרכז החדשות של ערוץ שתיים עולה בטור גיאומטרי ואם לא יהיה מישהו שיחליף אותי אז אני אופיע גם מחר בתוכניות הרדיו ובעיתונים ואתם תראו איזה מעמד יהיה לי פתאום ועד כמה הדבר הזה הוא בעצם העניין של דוחף אותנו לא להבין אלה את אלה ולחשוב. אבל באופן מאוד מעניין אנחנו הרבה יותר קרובים זה לזה , ממה שכל אחד מאיתנו קרוב לקיצוניים במגזר שלו. כך שאם נחשוב על זה עוד קצת – אולי אנחנו בעצם מגזר."

סגנית נשיא מכון הרטמן, רונית הד, התייחסה לסרטון ואמרה: "כואב ומצמרר לחשוב עד כמה הדברים רלוונטיים בימים אלה, ועד כמה אנחנו נותנים לממשלה שמובלת על ידי שוליים קיצוניים, לקחת אותנו למקום כל כך מפרק וכל כך מסוכן."

הד התייחסה לקהל המגוון שהגיע לערב והזכירה כי "במכון הרטמן  המחויבות שלנו היא לבהירות מוסרית שלצדה גם פלורליזם: אנו מחוייבים  להיות מאוד ברורים בתשתית הרעיונית ובעמדות הערכיות שאנחנו מפתחים כאן, אבל להיות גם קשובים ופתוחים לשמוע את הדעות האחרות  בחברה הישראלית."

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics