הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית / אריאל פיקאר

אנשי ההלכה מרבים לשלב בפסיקותיהם שיקולים ערכיים, אידיאולוגיים ופוליטיים ולהציגם כ'דבר הלכה' שאין לערער אחריו. בתקופה המודרנית בולט הדבר בייחוד בסוגיות בהן מתגלה מתח בין ערכי המסורת הישנים לבין רוחות המודרנה. בספרו החדש מבקש ד"ר אריאל פיקאר לחשוף את העמדות הערכיות המסתתרות בתוך הפסיקה ההלכתית המודרנית בכמה סוגיות מרכזיות

העולם החדש הביא לפתחם של פוסקי ההלכה שאלות חדשות וחסרות תקדים, שהמענה ההלכתי להן דרש נקיטת עמדה ערכית במגוון רחב של סוגיות. כך למשל, חלק מאנשי ההלכה ביקשו לתת מענה לאתגרי המודרנה מתוך רצון לשילוב ולהשלמה, ולעומתם יש שסברו שהמשכיות הקיום היהודי דורשת הגבהת החומות והדגשת ההבדלים בין היהדות לבין המודרנה. בין כך ובין כך, ברוב המקרים לא התייחסו הפוסקים במפורש לנושאים העקרוניים והערכיים אלא ביטאו את עמדתם דרך דיון הלכתי פרשני שאינו מובן לכל אדם. ספרו החדש של ד"ר אריאל פיקאר עוסק בשיח הרבני לנוכח תהליכי השינוי בחברה היהודית המודרנית, ומבקש לחלץ מתוך הדיון ההלכתי המורכב את השקפת עולמם של אנשי ההלכה ביחס לשאלות הגדולות המלוות את הקיום היהודי בימינו.

ככלל, טוען פיקאר, פוסקי ההלכה נוטים להציג את עמדותיהם הערכיות, החינוכיות והפוליטיות כ'הלכה', ובכך יוצרים מחויבות מוחלטת בקרב הציבור – עמדותיהם אינן ניתנות לערעור משום שהן נתפסות כמשקפות את רצון האל. הדרך הלגיטימית היחידה להתנגד לפסיקה ההלכתית היא על ידי הפניית ביקורת כלפיה מתוך השיח ההלכתי, תוך שימוש בכלים פרשניים מקובלים, אך לשם כך דרושים ידע ומיומנות שאינם נפוצים בקרב הציבור הרחב שאליו מופנים פסקי ההלכה. יתרה מזו, בעולם ההלכה, כמו בתחומים אחרים, השיח הלגיטימי הוא שיח של מומחים, רבנים בעלי סמכות מוכרת על ידי הציבור; ביקורת הבאה מאנשים שאינם רבנים, מלומדים ככל שיהיו, איננה יכולה לעמוד על-פי רוב בפני העוצמה הפוליטית של בעלי הסמכות. ואכן, העמדה הרווחת בקרב הציבור הדתי היא כי לא ניתן לחלוק על רבנים כאשר מדובר בפסיקה הלכתית שלהם. לעומת זאת, כאשר מתברר לאיש או אישה המחויבים להלכה כי פסיקה מסוימת מושפעת מהשקפת עולמו של הפוסק ואינה שיקוף ישיר של המקורות ההלכתיים – במקרים רבים הם עשויים לבקר אותה ולערער על סמכותה, מפני שבסוגיות ערכיות אין המומחיות ההלכתית נתפסת כגורם המקנה סמכות בלעדית.

שילובן של עמדות ערכיות ואידיאולוגיות בפסיקה הלכתית בא לידי ביטוי במיוחד בנושאים בהם ישנו מתח בין תפיסת העולם הרבנית השמרנית לבין האתוס המודרני הליברלי: מעמד האישה, הסמכות ההלכתית וגבולותיה, היחס לתרבות המערבית, ועוד. פוסקי ההלכה נעזרים בכלי הפסיקה בכדי להעניק לעמדותיהם בנושאים אלו סמכות, ובכך חוסמים את האפשרות לקיים דיון רעיוני פתוח סביבם.

מכאן, אומר פיקאר, נובעת חשיבותו של חקר ההלכה הביקורתי, המערער את האבסולוטיות של הפסיקה באמצעות חשיפת תלותה בְּאידאולוגיה והשקפת עולם. המחקר עומד על התהליך הפרשני של הפסיקה ועל הבחירה בין אפשרויות שונות של פרשנות הנעשית מתוך מניעים ערכיים. חשיפת השקפת העולם העומדת בבסיסה של הפסיקה ההלכתית מאירה רבות מן המחלוקות בין פוסקי ההלכה כמחלוקות ערכיות עקרוניות ולא רק כויכוח פרשני של מקורות קדומים. תהליך זה מאפשר לאדם שאינו מומחה בתחום ההלכה לנקוט עמדה בשאלות הקיומיות של החיים היהודיים בעת הזו.

במילים אחרות, ביקורת ההלכה מאפשרת דה-מיסטיפיקציה של הפסיקה ההלכתית: כשהמחקר חושף את הנחות היסוד האידאולוגיות והמניעים הערכיים של הפוסק הוא מערער על עוצמתה של המסקנה ההלכתית, היורדת מרום מעלתה הכמו-מיסטית כשפה המשקפת את דבר האל, והופכת להיות שפה אנושית תלוית הקשר ונסיבות. ככזו – היא נתונה לביקורת ולדיון ציבורי דמוקרטי, בו כל אחד מן הצדדים נזקק לכח שכנוע בצדקת טענותיו ואינו יכול להסתמך רק על סמכותם של המקורות ההלכתיים.

***
מתוך נקודת מבט זו, הספר דן בשלושה תחומים עיקריים הקשורים למתח בין המסורת היהודית והעולם המודרני, ובכל אחד מהם חושף את הקשרים בין הכתיבה ההלכתית לבין עמדות ערכיות ואידיאולוגיות.

התחום הראשון הוא מוסד הנישואין, בו חלו תמורות רבות בעידן המודרני. פיקאר בוחן את השקפת עולמם העקרונית של אנשי ההלכה באשר למהותם של הנישואין וכן דן בסוגיות ספציפיות כגון יחסם של הפוסקים להצעות לפתרון בעיית העגינות (באמצעות תנאי מוקדם בנישואים המופעל במקרה הצורך) ולבעיית סרבנות הגט (באמצעות 'ההסכם לכבוד הדדי'). בסוגיות אלו בא לידי ביטוי שוב ושוב המאבק האורתודוקסי המוביל קו שמרני ומתנגד לשינויים במערכת ההלכתית.

נושא נוסף בו עוסק פיקאר הוא הלאומיות היהודית המודרנית והפנמתה לתוך עולם ההלכה. באמצעות עיון בכמה דיונים הלכתיים של רבנים מן הזרם הציוני דתי מדגים פיקאר את הקשר ההדוק בין הלכה ואידיאולוגיה: פולמוס הגיור במדינת ישראל, המבטא תפיסות שונות ביחס לזהות היהודית, הדיון בעקבות מיזם 'אוצר הארץ' אשר הציע פתרונות חדשים לצרכנים הדתיים בשנת שמיטה והכתיבה ההלכתית של רבנים מן הציונות הדתית ביחס למעמדם של נכרים ובעיקר של ערבים במדינת ישראל.

התחום השלישי הנידון בספר הוא דמותה של השבת, שבעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות קיבלה פנים חדשות בעידן המודרני. בהקשר זה נידון בהרחבה הפולמוס בין החזון איש והרב שלמה זלמן אויערבך ביחס להפעלת מכשירים חשמליים בשבת לצד דיונים הלכתיים שונים של התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית ובישראל (כאן גם מייחד פיקאר דיון לאופייה הייחודי של הפסיקה הקונסרבטיבית).

הדיון בשלל הנושאים הללו מוביל את פיקאר למסקנה כי על השיח ההלכתי להסתגל למצב המודרני החדש. בעת המודרנית האדם אינו מקבל עוד סמכות רק בגלל כוחה הפוליטי או הדתי והוא מבקש לשפוט ולהבין את המציאות בעזרת כוחותיו שלו. לפיכך, לא נכון עוד לקיים עולם אזוטרי של הלכה המציג את סמכותו ככזו הבאה ממרום; חכמי ההלכה צריכים להביע את עמדותיהם הערכיות, החינוכיות, והפוליטיות בשפה ברורה ובטיעונים החשופים לוויכוח ולביקורת.

הספר "הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית" מאת אריאל פיקאר יצא בהוצאת מכון שלום הרטמן

השארת תגובה