תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

אווירת ההפקרות וקלות האצבע על ההדק מסכנת את כולנו

אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מדינה או אוסף של חמולות: אם נוותר על החוק ועל ההגיון, נפעל רק על פי הרגש וניתן לעצמנו להתבהם, לא רק שנתרסק מוסרית, אלא שגם חיינו יהיו הפקר
זירת הפיגוע בכניסה לירושלים, שם נהרג יובל דורון קסטלמן (צילום: זק"א)
זירת הפיגוע בכניסה לירושלים, שם נהרג יובל דורון קסטלמן (צילום: זק"א)
ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, עמית רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן, ועמית בכיר במרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. תחומי התמחותו כוללים רוחניות עכשווית, זהות יהודית מודרנית, התחדשות יהודית וצורות של חילון ודתיות בישראל. ספרו 'מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו' יצא בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2016. ספרו 'אדם בצלם אלוהים: הרעיון ששינה את העולם ואת היהדות' יצא ב-2021 בהוצאת ידיעות ספרים, ועתיד לצאת לאור באנגלית בהוצאת NYU Press. ספרו

יובל דורון היה בדרך לעבודתו ברכב כאשר הבחין שבצד השני של הכביש מתבצע פיגוע. הוא עצר, יצא מהמכונית, וחיסל את המחבלים. כשראה חיילים עם נשק מיהר לזרוק את האקדח שלו, פשט את המעיל שלו כדי שיראו שאין עליו מטען, ירד על ברכיו והרים את ידיו.

יובל הבין מיד שהוא נחשד כאחד המחבלים. על פי המתואר, הוא צעק שהוא ישראלי וזרק את הארנק שלו אל עבר החייל שעמד מולו עם נשק שלוף. ביקש שיציץ בתעודת הזהות. החייל התעלם. מספר אנשים מסביב צעקו לחייל לא לירות, אבל הוא התעלם. עברו לפחות עשר שניות שבהן יובל היה עם ידיים מורמות, מתחנן על חייו, לא מהווה כל סכנה.

דרושה חקירה יסודית כמובן, אבל אם התיאור לעיל נכון, נראה בעליל שאין כאן רק טעות בזיהוי, אלא המשכה של אותה רוח רעה שהתחילה בתקרית אלאור אזריה, אותה תפיסה שגורסת שהוראות הפתיחה באש הן המצאה שמאלנית, או אולי בכלל תרגיל של "הפרקליטות", ושצריך תמיד לירות קודם ולשאול שאלות מאוחר יותר.

כששרים בממשלה קוראים במפורש "לא לנטרל אלא לחסל מחבלים בזירה" (בן גביר) או "מחבל לא יוצא חי מפיגוע. נקודה" (סמוטריץ'), כשנשמעות בכל עת קריאות ל"נקמה" ומסבירים לנו כמה שזה רגש "טבעי" ו"בריא", כשיש אווירה של מערב פרוע שבה מחלקים נשק ללא קריטריונים ברורים, זאת התוצאה.

כפי שידעו חכמנו, "כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע". אם נוותר על החוק, על ההגיון, אם נפעל רק על פי הרגש, אם ניתן לעצמנו להתבהם, לא רק שנתרסק מוסרית, אלא שאפילו חיינו יהיו הפקר. כי הנה, המקרה הבא כבר מעבר לפינה. לא רק זאת, אלא שאנשים יפחדו לחתור למגע בזירת פיגוע מחשש שיירו עליהם. אווירת ההפקרות וקלות האצבע על ההדק מסכנת את כולנו.

מי שרוצה לקרב אותנו מנטלית אל האויבים שלנו מצליח. מי שרוצה לנתק אותנו מהמערב ולזרוק כל אמת מידה של מוסר או הגיון מצליח. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מדינה או אוסף של חמולות.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics