חום הקיץ מטיל לאות. רוחות השרב מביאות עצלות. זה אולי אחד ההסברים להעלמות היחסית של החטופים משולחן הממשלה.

אמת, דוברי הממשלה ושריה חוזרים פעם אחר פעם על מחויבותם להשבת החטופים, וכל חברי הכנסת של 'הציונות הדתית' עונדים את הלולאה הצהובה, כביטוי להזדהותם. לא זו אף זו הם יוזמים תפילות, אמירת תהילים ומתאמצים לקרוע שערי שמים.

ואולם, כאשר התפילה והזעקה באה מפי אנשים ציונים ודתיים יש בה פרדוקס ואף סתירה מיניה וביה. כאנשים דתיים כוחה של תפילה וחשיבותה של זעקה נהירים לנו מימים ימימה. אבל כציונים, אנחנו מבינים שלא ניתן להסתפק בקריעת שערי שמים, אלא יש צורך לקבוע עובדות בשטח.

החידוש הגדול של הציונות היה שעם ישראל חוזר לפעול בהיסטוריה בכלים מציאותיים ובהם התיישבות על הקרקע, הקמת צבא וניהול מדינה כפי שמנהלים מדינה.

• לראיון עם מאיר בן שחר בנושא העמדה הציונית דתית בנושא החטופים ב"כאן מורשת"

חידושה הגדול של הציונות הדתית היה שבניגוד לחלוצי עלייה שנייה שראו סתירה בלתי אפשרית בין סידור התפילה ללהב המחרשה, טענו רבני, הוגי ומגשימי הציונות הדתית שניתן להתפלל ולחרוש, לזעוק לשמים ולאחוז בחרב. והנה בחודשים האחרונים נוצרה מעין סכיזופרניה במחוזותינו.

מחד גיסא בכל הקשור להכרעת החמאס וחיסול החיזבאללה נעשינו ציוניים לעילא. רק כח, מלחמה, ועוד כח, ועוד הפצצה, הם שיביאו לדעת חברי כנסת ורבנים, לחיסול האיום הצבאי על ישראל.

מאידך גיסא, בכל מה שקשור בסוגיית החטופים, שבנו לדתיות הטרום-ציונית. רבנים מתקנים תפילות, הפרשות חלה נערכות כמעט מידי ערב, אמירת 'מי שבירך למען החטופים' מלווה בבתי כנסת רבים בשירת 'אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה'.

אמת, מידי פעם נשמעת הטענה שהחטופים ישוחררו רק על ידי לחץ צבאי או מבצעים צבאיים. דא עקא שהרוב המכריע של מומחי הבטחון מסבירים שהדבר אינו אפשרי. אפשר כמובן, לטעון שכל המומחים הללו הינם תבוסתנים-וקסנרים, שחסרים ראיית עולם אמונית, ואולם כזכור ליבו של המעשה הציוני הוא פעולה בגשמיות באמצעות כלים גשמיים, ולכן איננו יכולים לבטל את עמדתם של אותם המומחים.

אין לנו אם כך דרך להימלט מהשאלה הערכית, ואכן שאלה קשה היא זו – האם מטרתנו העליונה היא חיסול החמאס או השבת החטופים, וזאת מתוך הבנה שאין דרך להשיג את שתי המטרות בו-זמנית ובאותה הפעולה.

בשאלה זו לא נשמעה תשובה ברורה אבל מבין השיטין נשמעות תשובות שונות. ואולם לעת הזו, איננו יכולים להרשות לעצמנו להסתפק ברמזים ושברי דברים. אנו נדרשים לבירור ציוני-דתי נוקב וקשה ככל שיהא.

היום, יום שני (כ"ה בסיון, 1.7 למניינם בשעה 19:00, במכון הרטמן), אמורים להשמיע דוברים שונים מבני ובנות הציונות הדתית את עמדתם, יש לקוות שיהא זה תחילתו של דיון אמיתי, עם כל הכאב והקושי, דיון וויכוח שבסופם גם תפילה וגם עשייה.

• המאמר פורסם לראשונה באתר בשבע.