הבוקר דווח כי ועדת השמות הממשלתית תתכנס בשבוע הבא לדיון מיוחד בסוגיית שינוי שמה של מלחמת "חרבות ברזל" שנפתחה ב-7 באוקטובר. השמות אותם הוועדה תבחן הם: מלחמת בראשית, מלחמת שמחת תורה, ומלחמת משיב הרוח. מלחמות בדרך כלל לא מקבלות שם ברגע הראשון וגם לא בשני, אלא לאחר תקופה.
זאת, בין השאר, כי לוקח זמן לעכל אירועים מתמשכים ולהביט עליהם בפרספקטיבה רחבה יותר. יש מי שבשבילו הסיפור הוא טבח שמחת תורה, על שם האירועים הנוראיים בחג, יש רבים שמשתמשים בתאריך האזרחי – שבעה באוקטובר, ואילו אגף המבצעים של צה"ל נתן את השם "חרבות ברזל", שמשמש גם את הגורמים הרשמיים.
השם של המלחמה לא ישפיע רק על הנרטיב דרכו אנו רואים אותה. אלא ישפיע גם על קביעת מועד ציון הזכרון לחללי המלחמה, לרבות אלו שנרצחו ונטבחו בעוטף עזה בתחילתה. זו לא מלחמה "רגילה".
לצערנו, הזכרון הלאומי שלנו מורגל בחללים רבים. אך משום שמאז השואה לא היו חללים יהודים רבים כל-כך ביום אחד, ומשום שמדובר בטבח של אזרחים – תינוקות, ילדים ומבוגרים כאחד – האירוע הזה ייחקק וייצרב בתולדות האומה בדרך ובאופן אחר. לכן הדיונים הסמנטיים לכאורה גם הם רגישים מאוד.
אנו מציינים מחר את עשרה בטבת, אשר נקבע כאחד מימי התענית לזכרון החורבן ובו החל המצור של צבאות בבל על ירושלים. בציבור הישראלי לא כולם מכירים זאת, אך היום נקבע גם כיום הקדיש הכללי על ידי הרבנות הראשית ומשרד הדתות כבר בדצמבר 1948. הוא נועד לאפשר למי שקרוביו נספו בשואה לומר קדיש ולהזכיר בו את נשמותיהם. בתחילת שנותיה של המדינה התגלע ויכוח נוקב סביב קביעת מועד יום לזכרון השואה.
אנשי "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" מהציונות הדתית, דחפו מאוד לקביעה של יום הזכרון לחללי השואה באותו יום שקבעה הרבנות הראשית – בעשרה בטבת. התאריך שנבחר לבסוף הוא כ"ז בניסן, לציון מרד גטו ורשה ולצורך העלאת נס המרד וגבורת ההתנגדות. המחלוקת לא נסבה רק סביב טענה הלכתית טכנית, לפיה לא נוהגים מנהגי אבלות בחודש ניסן; אלא גם סביב עניין עקרוני – האם זכרון השואה ידגיש את המרד או את זכרון החללים, רובם המוחלט לא נטל חלק במאבק המזוין.
לבסוף נקבע יום הזכרון לשואה ולגבורה (שבמקור היה אמור להיקרא יום הזכרון לשואה ולמרד הגטאות) בכ"ז בניסן, כמה ימים לאחר חג הפסח. בפועל, עד היום ישנם שני ימים שונים המציינים את זכרון השואה, היום הלאומי – בסוף ניסן, והיום ההלכתי – בצום עשרה בטבת.
הדיון לגבי שם המלחמה וכן שאלת ההנצחה והזכרון יש להם משמעות רבה לגבי האופן שבו היא תיזכר – מה יודגש באמצעות זה ומה יוצנע, מה יועלה על נס ומה ייגנז. נדמה שזה לא הזמן לדיון הזה, באמצע המאמץ המלחמתי, אבל בכל מקרה ראוי ללמוד מהמחלוקת הישראלית סביב עשרה בטבת – ולא להפוך את האירוע ההיסטורי הזה לעוד מוקד של פילוג.
יש לשאוף לחתור לקונצנזוס רחב ככל הניתן, הן בשאלת שם המלחמה והן בנוגע למועד לציון זכרון החללים והגבורה המדהימה שגילו רבים ורבות, בקרב כוחות הביטחון וההצלה ובקרב אזרחים ואזרחיות בעורף. את כל זה נעשה ביום שאחרי, בתקווה לצאת מהמלחמה הזו חזקים ומאוחדים יותר.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
