בין יתר הדוברים בהפגנה שהתקיימה ביום חמישי, ה-9.9, דיברה גם עמיתת תכנית "משכילות", אביטל כהן ברנר. להלן הדברים שאמרה. מוזמנים ומוזמנות גם לצפות בסרטון.

במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה

הט אוזנך ממרום יושב תהילה

הערב גם האשכנזים מתחילים להגיד סליחות, ובטרם אלך להתפלל עם כולם בטרם אהיה אחת מן עדת בית הכנסת אני באה לסליחות ראשונות כאן, אתכם ואתכן, ברחובה של עיר, במרכז העיר ירושלים לחשבון נפש, ולתפילה גדולה לתשובה ותיקון.

 שבוע טוב.

שמי אביטל כהן ברנר. רבנית מכינת צהלי, מכינה קדם צבאית לבנות דתיות, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ועמיתת מחקר במכון הרטמן. תלמידה בכולל גבוה להלכה בבית המדרש במגדל עז.

 בהפטרה של היום, השבת האחרונה של השנה קראנו:

למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך שם חדש אשר פני ה' יקבנו.

הנביא ישעיהו דורש לא לשקוט ולא לחשות למען ציון וירושלים. ציון צריכה להיות מעצמת צדקה שתקרין לעולם כולו. ואנחנו כאן במאבק על כך שציון וירושלים יהוו מגדלור עולמי של צדק וצדקה.

לעיתים נראה שהמאבק הגדול על הדמוקרטיה מתעצם מתוך פחד של השתלטות יהודית ודתית על המדינה.

כאשת תורה, כיושבת בית המדרש וכאשת חינוך אני מכה על חטא שחטאנו לפניך על דמות היהדות שמצטיירת כאן ושיוצרת פחד וריחוק: שנאת הזר, הדרת נשים, שכחת הגר, ומאמץ להחליש את כוחה של המערכת שאמורה להגן על המיעוט והחלש.

 במסכת יומא, המסכת של יום כיפור, בלב העיסוק במושג התשובה, נאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמיים מתאהב על ידך. אהבת ה' מחייבת מעורבות עם הבריות, שיראו את לומד ולומדת התורה ויגידו ראו כמה דרכיהם מתוקנות, כמה דרכיהם נאות.

עוצמה יהודית אמיתית במלוא תפארתה מחייבת ענווה, רגישות, כבוד לאחר, דאגה וגר ליתום ולאלמנה, מאבק בשחיתות ראשיה שריה ויועציה. זוהי יהדות שמבינה את מורכבות החיים ונענת לה, עד יצא כנגה צדקה.

כאישה דתיה, כלומדת תורה וכאשת חינוך אני יודעת שאנחנו צריכות את בג"ץ בשביל התורה: בג"ץ שאיפשר לנשים להיבחר למועצות דתיות, שאיפשר לנשים להספיד בבתי קברות. בג"ץ שמגן מפני כוחו הגדול מידי של המיסוד הדתי. בג"ץ שיאפשר לי ולחברותיי להבחן בבחינות הרבנות על הלימודים אותם אני לומדת ולא יכולה לקבל הכרה פורמלית.

אנחנו עומדים בפתח ימים דרמטיים, ימים נוראים בהם יוכרעו דינים. ימים קריטיים להמשך קיומינו. וימים אלו יכולים גם להיות ימים של תקווה, של אמונה ששער יכול להיפתח גם בעת נעילת שערים.

אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. כפרה ותיקון אמיתיים הם רק ברגישות לכאב של האחר. למדנו כולנו השנה שאין ימין מלא על מלא, ואין שמאל מלא על מלא. אין מהפכה מלא על מלא. בשביל תיקון אמיתי צריך ריצוי, רגישות וקשב.

אני מלאת תפילה ואחריות, על הימים הנוראים המתקרבים. באחריות כולנו למנוע את נוראיותם, להמתיק את הדינים ולהביא ימים בהם נתהלך בסליחה, צדקה וחסד.