אדם שמוותר על המוסריות שלו הוא אדם חלול. גם בשעת המלחמה הכי אין רגע שבו בני אדם, יחידים וחברות, משוחררים מהיותם יצורים חברתיים. רק שטן משוחרר מכך.בני אדם תמיד כפופים להיותם מוסריים, ואותו רגע שבו בני אדם ישתחררו מההתחייבות המוסרים, עולמם הפנימי ייחרב. חייהם יהיו מרוקנים. החמאס הוא קבוצה של בני אנוש ללא כבלים. ואנחנו לא רוצים להידמות אליהם.

אבל מה עושים בעת מלחמה?

פרופ' אבי שגיא מבקש לבסס את הדיון בשאלה הזאת תוך השתחררות משתי תזות שמחבלות בו: האחת היא תזת האשמה – שמניחה שאם היינו אשמים בדבר כזה או אחר, זה שולל מאיתנו לגמרי את הזכות לעמוד על נפשנו. לא כל הרעות דומות זו לזו, ואם אנחנו רוצים לטעון שכל הרעות הן אותו הדבר, אז אין רוע בעולם כלל. אי אפשר לטפל ברוע מעמדה כזו.

העמדה ההפוכה היא זו הדורשת "להשטיח את כל עזה". האם כל בני האדם ראויים למחיקה בעזה? אין אזרחים לא מעורבים?

בשיחה עם אלכס צייטלין שגיא מנתח את המושג "לא מעורבים", ואת שאלת "טוהר הנשק", לאור הדילמות העולות מן הלוחמה בעזה, ולקראת סוף השיחה, נדרש לשאלתו של צייטלין באשר לפתרון הסכסוך בעזרת "טרנספר".

"זה שמדינות אחרות עושות טרנספר איננו יכול להיות צידוק לטרנספר, מפני שהשאלה היא לא מה מדינות עושות: מפני שבני אדם הם יצורים מפלצתיים – הם לא יכולים להכיל את הזר והשונה. אבל אי הכלה של הזר והשונה הוביל בסופו של דבר, בקצה, לאושוויץ.

לכן אי אפשר להכריע בסוגייה זו לפני מה שמדינות אחרות עושות, אלא לפי מה מדינות צריכות לעשות, לפי אמות מידה מוסריות."