נדמה שגם הפעם הציונות הדתית מגיבה באיחור. כמו 'הטובים לתקשורת', כמו ספירת ראשים 'משלנו' בקורס קצינים, וכמו תגובת הצעירים  לניו-אייג', כך גם בעניין הכלכלי. העולם כבר מסתייג מקפיטליזם טהרני[1]
והציונות הדתית מאמצת אותו כעת בחום אל ליבה. זאת, לא רק בתוך הויכוח הכלכלי אלא בטענה שמדובר ברוחה הכלכלית של המסורת היהודית, לא פחות. דברי כאן מבקשים להעיר הערה אחת בנוגע לאחד הקולות הדומיננטיים בשיח המתהווה, זה של הרב חיים נבון.

בגיליון 'השילוח' החדש כותב חיים נבון על קפיטליזם ויהדות ומכריז: "במאמר זה אנסה להציג כמה עמדות יסוד של תורת ישראל בתחום הכלכלי, החופפות או משיקות לעקרונות  השוק החופשי".[2] בעיניו, קפיטליזם יהודי מציב במקום ערך החירות את ערך האחריות של אדם על מעשיו. היוזמה הפרטית, למשל, איננה מימוש של חירות אלא קבלת האחריות לפרנס. המאמר סוקר בנוסטלגיה מדומיינת (ובמלא הרצינות!) את הטענה שמעולם לא היה יהודי הומלס, ורואה בכך ההוכחה לכך שחסד וצדקה תלויים בחברי קהילה. בנוסף, מערכת הרווחה בגלות היתה וולונטרית ולכן כך גם מדינת ישראל צריכה להתנהל.

כל אלה עמדות לגיטימיות, גם אם אני חלוקה עליהן, ונבון מעגן אותן יפה במקורות מחכמי העולם הגדול והעולם היהודי גם יחד. לא הייתי נדרשת לעניין אלמלא לפני כחמש עשרה שנה כתב אותו חיים נבון מאמר שדן בשאלת תפישתה הכלכלית של התורה ובו נאמרים דברים אחרים. בעצם, הפוכים.

ראו למשל את דבריו הבאים: "ההלכה מגבילה את התחרות, כדי לתקן את תוצאותיה, ולהגן על החלשים יותר, שאינם מסוגלים להצליח בתחרות חופשית". את הדברים הוא מדגים ממצוות היובל: "בתוך חמישים שנה מתקיימת תחרות חופשית בנוגע לאמצעי הייצור – הקרקעות; אך פעם ביובל יש חלוקה מחדש של אמצעי הייצור, כדי לתת הזדמנות נוספת לאלו שנכשלו בהזדמנות הראשונה".

גם במאמר ב"השילוח" האחרון מתייחס הכותב למצוָָָות היובל וראו זה פלא: מצוות היובל אינה עוד אפשרות לצמצם פערים, כעת  "היא חזרת אדם לנחלת אבותיו", קרי: חיזוק הקניין הפרטי. מוזר.

במאמרו האחרון טוען נבון כי פערים כלכליים יתוקנו באמצעות מעשי צדקה של אנשים פרטיים ויש לתהות מה קרה לקביעה הבאה ממאמרו הישן יותר: "בשוק חופשי אנשים אמנם נותנים צדקה, אך התנהלותם בתחום הכלכלי היא אנוכית במוצהר… זוהי תורתה של האבולוציה האנושית, זוהי הברירה הטבעית של הכלכלה. אך זו אינה דרכה של תורת ה'".

ועוד במאמר מאז: "ההלכה מגבילה את התחרות לא רק כדי להגן על אלו שנפגעו מתוצאותיה הקשות, כי אם גם משום שההלכה מסתייגת מהתחרותיות כשלעצמה, בלי קשר לתוצאותיה. חיים תחרותיים במידה מופרזת מפתחים באדם את הקנאה ואת העוינות, ולכן ההלכה משתדלת למתן את התחרותיות בגבול הסביר. חברה שהתחרותיות שלה אינה מרוסנת, היא חברה כוחנית ולא אנושית." כעת טוען נבון (בקפיצה מרשימה מחיים בגלות למדינה ריבונית, יש לומר): "יהודים משגשגים בחברה קפיטליסטית כי יש לנו יוזמה וחריצות".

יאמר מייד: אדם זכאי לשנות את דעתו. אדרבה, במידה רבה זהו סימן לפתיחות המחשבה, להשתנות וצמיחה. אלא שיש לצפות לשני דברים: רפלקטיביות ויושר אינטלקטואלי. בעניין הרפלקטיביות: ראוי שאדם עם נוכחות ציבורית כשל נבון יכריז ששינה את דעתו ויסביר, למשל, כיצד זה התרחק מעמדתו של מורו ורבו הרב ליכטנשטיין, שכפי שמעיד נבון "הסתייג מקפיטליזם נוקשה", וקבע כי "היהדות אינה יכולה לאמץ שיטות או פילוסופיות מדיניות […] הקוראות תיגר על עצם המושג של צדק
חלוקתי".[3] יש להניח שכניסתה של קרן תקווה לחיינו הציבוריים ומעורבותו של נבון בה אינה סיבה מספקת.

שנית, אני מצפה ליושר אינטלקטואלי. בספרו "גשר בנות יעקב" כתב
נבון "המסורת היהודית משתנה; אך היא משתנה כמו עץ, ולא כמו פלסטלינה". ואני תוהה האם שינוי זה שהוא עבר הוא פלסטלינה או עץ. אם לפני למעלה מעשור אפשר היה לקבוע בנחרצות דבר מה אודות היהדות ו"ההלכה", וכעת לטעון דבר מה אחר לחלוטין אודות אותה יהדות עצמה – האם היהדות או ההלכה השתנו? כיצד מסביר נבון את הרפורמה?

מסתבר כי הרב נבון אינו מחזיק בַַּאֱֱמת היהודית הנצחית. דעתו שלו משתנה. הוא עצמו מדגים את העובדה כי היהדות עשירה דיה ויכולה, בזכות מסורת פרשנית עשירה ובגלל הפערים בין חכמינו לימינו, לתת תשובות רבות לשאלה האם היהדות קפיטליסטית או סוציאל-דמוקרטית. התשובה לשאלה מהי עמדתה האותנטית של היהדות, והמאבק על הסיפור היהודי, הוא בידי כולנו. זהו מאבק מוסרי, דתי ותרבותי ראוי הדורש מאמץ רוחני, פוליטי ואינטלקטואלי שכולנו צריכים לקחת בו חלק. התשובות יהיו שונות ומשתנות, ואין לאף אחד אותנטיות המובטחת באופן א-פריורי מתוקף סמכות רבנית, יחס להלכה וכדומה.[4] הטענה שהגיונה מוסרי ותנומק כראוי במתח בין פרשנות אותנטית לרלוונטית – היא שתשכנע. כולנו עצים וכן, כולנו רפורמים.

**

ובשולי הדברים מתגנבת לה המחשבה: אולי היכולת של רב להפוך את עמדתו ולנמק גם אותה במסורת היהודית באותו להט מהווה הוכחה לדבריה המפורסמים של בלו גרינברג שחוללה את הפמיניזם הדתי באמריקה: "Where there's a rabbinic will, there's a halakhic way", ואכמ"ל.

‍

‍

[1]  ביטוי לכך נמצא, למשל, בעובדה שרוב חתני פרס נובל לכלכלה בשנים
האחרונות חקרו כלכלה התנהגותית המערערת על הנחות הכלכלה הקלאסית, שהיא נקודת המוצא
של נבון. וראו את דבריו האחרונים של הכלכלן הבריטי הנודע צ'ארלס גודהארט
מאוניברסיטת
'London School of Economics' אודות אי השיוויון שמציב את דורנו לצד ממלכות אשור ובבל.

[2] חיים נבון, על קפיטליזם ויהדות, אחווה ואחריות, השילוח, 10, תמוז
תשע"ח. עמ' 112.

[3] הרב אהרן ליכטנשטיין, מוסר אביב – על מוסר, אמונה וחברה (עורכים:
אביעד הכהן וראובן ציגלר) עמ' 113.  בתוך המאמר
"על מצבה של האמונה היהודית".

[4] ראו ניסיונות עשירים להתמודד עם שאלות אלה: מסע אל האחוה, על
הכלכלה ועל המחיה: יהדות חברה, כלכלה, אריאל
פיקאר, צדק מקראי בכלכלה מודרנית , מכון
כת"ר לכלכלה על פי התורה, צדק
חברתי במקרא