לקראת מינויו לתפקיד שר האוצר, ממש לפני שנה, נתן בצלאל סמוטריץ' שורה של ראיונות, בהם אחד לעיתון החרדי "משפחה". בראיון עמו הוא תיאר את תפישתו הכלכלית המתמצית במשפט הבא: "ניסו הרבה תיאוריות כלכליות, נכון? ניסו קפיטליזם, ניסו סוציאליזם, אבל יש דבר אחד שלא ניסו — תפישה כלכלית שנקראת 'והיה אם שמוע'". סמוטריץ' התייחס לפסוקים המוכרים מספר דברים, הנאמרים מדי יום ב"תפילת שמע", העוסקים בתנאי שמציב הקב"ה לבני ישראל: אם תשמעו לדבריי ותקיימו מצוותיי — אדאג לשפע כלכלי. בהמשך הראיון הסביר שהוא כמובן יעשה שימוש בכלים המקצועיים בתפקידו, אך זו האידיאולוגיה שתנחה אותו, והוא אף הנגיד אותה לתפישות כלכליות רווחות בעולם.
המפתח להבנת הכשל של סמוטריץ' מצוי במושג שהוא עושה בו שימוש — "עולם השיקולים החילוני". תפישה כלכלית היא לא "שיקול חילוני", היא שיקול מציאותי, שנשען על עובדות, נתונים ותיאוריות שנבדקו והוכחו
סמוטריץ' היה ברור מאוד באותו ראיון. הוא הצדיק את מאבקו העיקש, שנמשך עד עתה, עבור "לימוד התורה", שמבחינה תקציבית מתורגם להעלאת תקציבי הישיבות, בעיקר החרדיות. הוא תלה זאת בכך שאדם מאמין צריך להכניס את שיקולי האמונה שלו לתוך שיקולי המדיניות. סמוטריץ' לעג למי שהולך לבית הכנסת בחייו הפרטיים אך בתפקידו המקצועי חי את "עולם השיקולים החילוני". עוד הוסיף כי האמונה הזו לא תבטיח לנו רק שגשוג כלכלי, אלא גם ביטחון.
אחרי שנה, ובייחוד בעת משבר כלכלי משמעותי שמגיע בעקבות משבר ביטחוני חסר תקדים, אפשר לבחון את האידיאולוגיה הזו במבחן המציאות. נתחיל מכך שביהדות, לימוד תורה אינו סותר תיאוריות כלכליות שקושרות בין צמצום אבטלה והוצאת אוכלוסיות לשוק העבודה עם צמיחה כלכלית. לימוד תורה גם לא מחייב פטור משירות צבאי או אזרחי – אך נשים זאת בצד. האידיאולוגיה של סמוטריץ' מלכתחילה לא היתה לתמוך בלימוד תורה לשם לימוד תורה, אלא במנגנונים מגזריים, שלא מאפשרים למי שרוצה בכך להשתלב בשוק העבודה. בין התקציבים הקואליציוניים המגזריים שעליהם הוא הגן בחירוף נפש, גם בעת מלחמה וחירום, מצוי תקציב שנועד למנוע נשירה מאותן ישיבות אשר באופן חוקי (לפחות עד פקיעת תוקף חוק הגיוס הקודם) השאירו תלמידים בישיבה גם אם לא למדו כלל.
אין ספק שהניסוי של כלכלת "והיה אם שמוע" לפי פרשנותו של סמוטריץ' — נכשל. לא קיבלנו שגשוג כלכלי ובוודאי שלא קיבלנו ביטחון. זה לא מלמד על כשל תיאולוגי; אפשר להאמין ואפשר לחזק את הרוח ואת הזהות היהודית,אבל לא באופן ציני שנועד לממן מפעלים מגזריים ולא על חשבון תפישות כלכליות שאינן מסתמכות על אמונה בלבד.
בתור מי שמתיימר להנהיג את "הציונות הדתית", יכול היה סמוטריץ' לנקוט במדיניות של "תורה ועבודה" — הסיסמה של תנועת בני עקיבא והדגל המקורי של תנועת הציונות הדתית. אך סמוטריץ' אינו מגיע מבית המדרש של תורה ועבודה, ולכן מעולם לא הנהיג את הציונות הדתית, אלא את הזרם החרדי־לאומי שקרוב הרבה יותר לתפישות החרדיות בנוגע לשילוב בין החיים הדתיים והמודרנה. המפתח להבנת הכשל שלו מצוי במושג "עולם השיקולים החילוני". תפישה כלכלית היא לא "שיקול חילוני", היא שיקול מציאותי, שנשען על עובדות, נתונים ותיאוריות שנבדקו והוכחו.
במדיניות הכלכלית שהוא דוחף מאז תחילת המלחמה, מוכיח סמוטריץ' כמה אסוני המינוי של פוליטיקאי מגזרי לתפקיד האמון על הקופה הציבורית.
הוא לא הבין את מה שאריה דרעי ומשה גפני הפנימו לפני הרבה שנים — הם התרחקו כמו מאש מתפקיד שר האוצר, למרות שיכלו לקבל אותו מזמן. גם הם יודעים שהאינטרסים המגזריים שלהם לא עובדים כלכלית — הם לכל היותר אילוץ שצריך להתחשב בו. פעמים רבות זהו אילוץ שיוצר נזק כלכלי למשק ולמדינה, ולא תועלת. זהו מסר ברור וחד לכל מנהיג פוליטי שחושב שהדרך לשלטון עוברת דרך תקציבי ענק מגזריים — זה לא כלכלי וזה לא יהודי, ובסוף כולנו נשלם על כך.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
