תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

מדוע ההגדה של פסח לא קוראת לביטול העבדות מן העולם?

ההגדה של פסח אמנם חותרת תחת התפיסה הקדומה שעבדים נולדו להיות עבדים. אבל ד"ר תומר פרסיקו מזכיר שבעצם, ההלכה התירה את העבדות, ותפיסת החירות של היחיד התפתחה דווקא עם עליית הנצרות
ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, עמית רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן, ועמית בכיר במרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בעבר היה מרצה אורח במכון הלן דילר למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ומרצה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. פרסיקו חוקר את שורשי הליברליזם, זהות יהודית מודרנית, ותהליכים בדת העכשווית. ספרו 'מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו' יצא בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2016. ספרו 'אדם בצלם אלוהים: הרעיון ששינה

בסדרת הוידאו "שכחו אותי בהגדה", חוקרות וחוקרים ממכון הרטמן שואלים – איזה טקסט חסר היום ב"הגדה של פסח"? בסרטון נוסף בסדרה, ד"ר תומר פרסיקו מוחה על כך שבסדר הפסח אין קריאה מפורשת לביטול העבדות, וחושב שהסיבה לכך נעוצה בתפיסת החירות האישית של חז"ל.

11

להגדה של פסח יש ערך מסורתי ודתי, אבל לא פחות מכך היא מסמך מכונן בהיסטוריה האנושית: ההגדה של פסח חותרת תחת אמת זוועתית, אבל מובנת מאליה בעולם הקדום: עבדים נועדו להישאר עבדים.

בעבר העבדות הייתה נפוצה בכל מקום. אסופות חוקים עתיקות, כמו למשל חוקי חמורבי, אסרו על הסתרת עבד נמלט –  ואפילו ציוו על החזרתו לבעליו. גם פילוסופים גדולים כמו אריסטו הצדיקו את מוסד העבדות על ידי הקביעה שאנשים, ואני מצטט, "הובחנו משעת היוולדם" להיות אדונים או עבדים. לעומת זאת, ההגדה כולה היא שיר הלל לקבוצת עבדים שברחה מעבדותם, היא קריאה לשחרור מעבדות, ליציאה לחירות. אין פלא שתנועות שחרור רבות לאורך ההיסטוריה מצאו בהגדה השראה.

ועדיין, לדאבוננו, אנו יודעים שההלכה מתירה את העבדות, ושיהודים החזיקו עבדים. הסיבה לכך היא לא בגלל שחכמינו לא חשבו שעבדות היא מגונה, אלא מפני שהייתה להם תפיסה שונה של חירות. הם לא תפסו את החופש האישי של אדם כחירות, אלא חירות הייתה בעיניהם השותפות בקהילה ריבונות שקובעת את החוקים. עבור חכמינו חירות היא השתתפות בקהילה מחוקקת, ריבונות על חוק קולקטיבי – ולא אוטונומיה אינדיבידואלית. זאת משמעות המדרש "אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת".

לפני כ-1,600 שנה, כתב גרגוריוס מניסה, מאבות הכנסייה, שחי באזור טורקיה של ימינו, שיש לבטל את העבדות. הוא קבע זאת על בסיס הרעיון המקראי שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים:

אלוהים אמר: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אם הוא בצלם אלוהים… מי הוא הקונה שלו, אימרו לי? מי המוכר? לאל בלבד נתון הכוח הזה; או שמא אפילו לא לאלוהים… האם חתיכת הנייר, והחוזה הכתוב, וספירת המטבעות, השלו אותך לחשוב שאתה אדונו של צלם אלוהים? כסילות כזו! …מקורך מאותם הורים קדמוניים, חייך מאותו הסוג!

תפיסת החירות של האדם הפרטי התפתחה עם עליית הנצרות, ושורשיה, כפי שראינו, ברעיון צלם אלוהים היהודי. אם משהו חסר בעיניי בהגדה זו התפיסה הזו – הקריאה המפורשת לביטול מוסד העבדות.

עוד בסדרת "שכחו אותי בהגדה":

מי בעצם כופר בעיקר? אחד העם היה מסכים עם כותבי ההגדה של פסח
לאן נעלם משה מההגדה של פסח?

סדרת "עושים סדר" מפסח תשפ"ב

ד"ר כוכב אלקיים לוי:  מי זו "היא" שעמדה לאבותנו?
שירה בן סימון שיינפלד: לפעמים השאלה חשובה יותר מהתשובה
ד"ר אילון אדלשטיין: מצה זו שאנו אוכלים היא מכונת זמן יהודית
אביטל כהן-ברנר: לפעמים הקול הפשוט הוא העיקר
הרב דני סגל: עוד קושיה אחת

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics