בסדרת הוידאו "שכחו אותי בהגדה", חוקרות וחוקרים ממכון הרטמן שואלים – איזה טקסט חסר היום ב"הגדה של פסח"? בסרטון נוסף בסדרה, ד"ר תומר פרסיקו מוחה על כך שבסדר הפסח אין קריאה מפורשת לביטול העבדות, וחושב שהסיבה לכך נעוצה בתפיסת החירות האישית של חז"ל.
להגדה של פסח יש ערך מסורתי ודתי, אבל לא פחות מכך היא מסמך מכונן בהיסטוריה האנושית: ההגדה של פסח חותרת תחת אמת זוועתית, אבל מובנת מאליה בעולם הקדום: עבדים נועדו להישאר עבדים.
בעבר העבדות הייתה נפוצה בכל מקום. אסופות חוקים עתיקות, כמו למשל חוקי חמורבי, אסרו על הסתרת עבד נמלט – ואפילו ציוו על החזרתו לבעליו. גם פילוסופים גדולים כמו אריסטו הצדיקו את מוסד העבדות על ידי הקביעה שאנשים, ואני מצטט, "הובחנו משעת היוולדם" להיות אדונים או עבדים. לעומת זאת, ההגדה כולה היא שיר הלל לקבוצת עבדים שברחה מעבדותם, היא קריאה לשחרור מעבדות, ליציאה לחירות. אין פלא שתנועות שחרור רבות לאורך ההיסטוריה מצאו בהגדה השראה.
ועדיין, לדאבוננו, אנו יודעים שההלכה מתירה את העבדות, ושיהודים החזיקו עבדים. הסיבה לכך היא לא בגלל שחכמינו לא חשבו שעבדות היא מגונה, אלא מפני שהייתה להם תפיסה שונה של חירות. הם לא תפסו את החופש האישי של אדם כחירות, אלא חירות הייתה בעיניהם השותפות בקהילה ריבונות שקובעת את החוקים. עבור חכמינו חירות היא השתתפות בקהילה מחוקקת, ריבונות על חוק קולקטיבי – ולא אוטונומיה אינדיבידואלית. זאת משמעות המדרש "אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת".
לפני כ-1,600 שנה, כתב גרגוריוס מניסה, מאבות הכנסייה, שחי באזור טורקיה של ימינו, שיש לבטל את העבדות. הוא קבע זאת על בסיס הרעיון המקראי שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים:
אלוהים אמר: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אם הוא בצלם אלוהים… מי הוא הקונה שלו, אימרו לי? מי המוכר? לאל בלבד נתון הכוח הזה; או שמא אפילו לא לאלוהים… האם חתיכת הנייר, והחוזה הכתוב, וספירת המטבעות, השלו אותך לחשוב שאתה אדונו של צלם אלוהים? כסילות כזו! …מקורך מאותם הורים קדמוניים, חייך מאותו הסוג!
תפיסת החירות של האדם הפרטי התפתחה עם עליית הנצרות, ושורשיה, כפי שראינו, ברעיון צלם אלוהים היהודי. אם משהו חסר בעיניי בהגדה זו התפיסה הזו – הקריאה המפורשת לביטול מוסד העבדות.
מי בעצם כופר בעיקר? אחד העם היה מסכים עם כותבי ההגדה של פסח
לאן נעלם משה מההגדה של פסח?
ד"ר כוכב אלקיים לוי: מי זו "היא" שעמדה לאבותנו?
שירה בן סימון שיינפלד: לפעמים השאלה חשובה יותר מהתשובה
ד"ר אילון אדלשטיין: מצה זו שאנו אוכלים היא מכונת זמן יהודית
אביטל כהן-ברנר: לפעמים הקול הפשוט הוא העיקר
הרב דני סגל: עוד קושיה אחת