כיצד השפיע נגיף קורונה על החיים היהודיים? האם השינויים שנכפו עלינו הם כאן כדי להישאר? ואולי הכל יחזור לקדמותו כאילו לא קרה דבר?
תהלה פרידמן, מנהלת תחום עמיות במכון הרטמן, השתתפה בפאנל שעסק בשאלות אלה במסגרת ועידת התפוצות של עיתון מקור ראשון. לצדה בפאנל היו גם נשיא וראש ישיבת הדר בניו-יורק הרב איתן טוקר, מנכ"ל איגוד רבני הקהילות הרב עמיחי אליהו, וכן הרב שמואל פפנהיים שמכהן כר"מ בדרזדן, גרמניה. את הפאנל הנחתה רחלי מלק-בודה.
"יש שלושה דברים שאני מקווה שיישארו אחרי הקורונה", אמרה פרידמן בפאנל, "הראשון הוא מה שקרה ביחס הישראלי ליהדות העולם. אמנם נזכרנו קצת מאוחר מדי, ולא בטוחה שלא גם לא מעט מדי, אבל היה משהו בשינוי כיוון התנועה, והיה משהו בהבנה שיש לנו אחריות וערבות, ושעלינו להרים את הראש שלנו מעל הכאן ועכשיו.
"העניין השני הוא שאני חושבת שיש דברים שהיה מקובל לומר לפני הקורונה. לתהות על כך שיש בעיה עם חיבור של אנשים ללימוד תורה, ויש בעיה עם כמה אנשים רוצים להיות דתיים, ויש בעיה עם המקום של המשפחה בחברה, והנה הקורונה לימדה שאין בעיה. אנחנו מאוד משפחתיים ויש לנו הרבה צמא ללימוד תורה. אפשר להירגע
הדבר השלישי הוא חשבון נפש. הקהילות היהודיות בעולם חטפו מהקורונה הרבה מעבר לחלק שלהן באוכלוסייה. והאמת צריכה להיאמר, שככל שהן היו יותר אורתודוקסיות, כך מתו בהן יותר. אני לא מחפשת אחר חשבונות שמיים, אבח כן נחוץ שנבדוק כמה אנחנו רגישים להוראות המדינה, כמה אנחנו ממושמעים לחוקים, וכמה אנחנו מחליקים או מקלים בפיקוח נפש. המחיר היה גבוה מאוד".
