תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

כשכל מה שהיה הוא לא מה שיהיה – אפילו האבל הוא חדש

משהו עמוק ובסיסי השתנה וזה מחייב אותנו ליצור סדר חדש בכל תחומי החיים, וגם בניחומי האבלים: האבל הוא עצום, ובתוך האבל הלאומי, אנחנו חייבות ללמוד ביחד איך לא לשכוח את האבל הפרטי
הלוויות בהר הרצל, מלחמת "חרבות ברזל"
הלוויות בהר הרצל, מלחמת "חרבות ברזל"
הרבנית דבורה עברון, מנהלת המכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד במדרשת או"תלינדנבאום, מרשת אור תורה סטון. בוגרת התכנית להכשרת מורות הלכה בבית מורשה ובוגרת המחזור הראשון ברבנות הישראלית. פסיכודרמטיסטית מוסמכת. מלמדת תלמוד והלכה במסגרות שונות, דתיות ופלורליסטיות. פעילה בתחום הפמיניזם היהודי והדתי. חברת "קולך" ו"בית הלל". מתגוררת במצפה נטופה. אמא וסבתא.

ניחום אבלים וליוויים אינם דברים חדשים לי. כרבנית, אשת הלכה ופסיכותרפיסטית עברתי סוג של התמחות בתחום הזה. גם בעת הזאת אני מוצאת עת עצמי עוברת מבית של משפחה שקיבלה את ההודעה המרה אך עדיין לא ערכה לוויה, לבית שיושבים בו שבעה, ומשם לשבעה שמתקיימת לא בבית האבלים, שאליו לא ניתן לחזור, אלא במקום אחר.

בימים האחרונים אני נשאלת האם הניסיון ש'צברתי' בניחום אבלים בעבר באמת מסייע בניחום אבלים בעת הזאת. השאלה מגיעה מתוך תחושה שכל מה שהיה, כל מה שידענו, כל המשאבים שהיו לנו ושאותם טיפחנו – נכשלו ואינם עומדים עוד לרשותנו. ההתקפה הקשה, הטבח הנורא, אזלת היד של מערכות הביטחון במקומות רבים, לעומת גבורה עילאית של מי שהיו שם – חיילים ואזרחים כאחד – מעמיקה את תחושת הפגימות. הכל לא מתאים. כל מה שהיה לנו, כל מה שידענו, כל המשאבים שצברנו אינם מתאימים לעת הזאת.

 

בסופה של פרשת בראשית, אותה קראנו בבתי הכנסת בשבת האחרונה, מסופר שהקב"ה התחרט על שברא את האדם משום שראה שהאדם רע ועושה רע:

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" .בראשית ו, ה-ז

הפסוקים הללו מהדהדים בנו את האירועים בהם אנחנו נמצאים. את הרוע המוחלט שהאדם מסוגל לו. אך הפרשה לא מסתיימת כאן, יש בה פסוק אחד נוסף. פסוק שמבחינת תוכנו מתאים לפרשה הבאה, פרשת נח, ובכל זאת נמצא כאן: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו, ח). זה הפסוק החותם את פרשת בראשית.

בפירושו "העמק דבר" מתייחס הנצי"ב לפסוק הזה ולמיקומו בסוף הפרשה: "על כן מצא נח חן, שיהא הוא ראוי לבנות ממנו העולם כמו שהיה ובסדר אחר". הקב"ה לוקח את נח, שהוא בן העולם הישן, וממנו בונה עולם אחר – עולם שיש בו הן ממה שהיה קודם לכן והן סדר חדש.

התורה לא משאירה אותנו בסוף פרשת בראשית במקום של הרס. היא מיד מגלה לנו שיהיה עתיד, שיהיה מי שיבנה את העולם לאחר מיגור הרוע. עוד אומרת לנו התורה שהבנייה החדשה תהיה מורכבת מדברים שהיו, משאבים שנוצרו לאורך זמן, דברים שהוכיחו את עצמם לטובה, לצד רכיבים של סדר חדש.

כך גם היום. אמנם החוויה היא שכל הקונספציות נפלו, שכל מה שעולמנו היה בנוי עליו קרס, אך זה לא כל הסיפור. יש בתוכנו תשתיות טובות, משאבים יקרים שאסור לשכוח אותם ונכון שנשתמש בכל אחד מהם – במישור החברתי, הרוחני והביטחוני. בו בזמן, עלינו לשים לב שמשהו עמוק ובסיסי השתנה, מה שמחייב אותנו ליצור סדר חדש בכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים.

 

אם נחזור לשאלה על ניחומי האבלים – הדבר נכון גם לנושא זה. אנחנו לומדות ביחד איך להיות באבל העצום הזה, הקשה הזה. אנחנו זוכרות שיש כאן אבל לאומי וכן אבל פרטי, ומשתדלים להיות גם בזה וגם בזה. אנו מתמודדות עם האבל בעזרת הניסיון והמשאבים שיש לנו וגם בעזרת היכולת האנושית ליצור מחדש ולהתאים את עצמנו למה שלפנינו, קשה ככל שיהיה.

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר .ישעיהו כה ח

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics