תמכו בנו
טיפולי המרה עוברים על איסורי תורה
אישורה של הצעת החוק נגד טיפולי המרה ללהט"בים היא צעד בכיוון הנכון. לא זו בלבד שמדובר בטיפולים שאינם יעילים ואף מזיקים, אלא שהעוסק בהם עובר על שני איסורי תורה

הצעת החוק שאוסר על טיפולי המרה עברה בקריאה טרומית, וזה צעד מבורך. ישנם לא מעט גופים דתיים שמתנגדים לטיפולי המרה, אבל אלו שכן תומכים בהם עוברים על איסורים ידעים בתורה: אונאת ממון, כלומר האיסור לשקר או להטות את האמת כדי שלקוח ירכוש מוצר או שירות, ואונאת דברים, כלומר האיסור להעליב או לפגוע במישהו אחר.

אבל לפני שבוחנים מדוע "טיפולי המרה" הם בעייתיים גם מבחינה דתית, חשוב להדגיש שלמרות השימוש במילה "המרה", כבר שנים שרופאים, פסיכולוגים, ומומחים מבהירים שאין יכולת לשנות נטייה מינית, ובפועל זה אכן לא קורה. אם שינוי כזה היה אפשרי, ניסויים קליניים ומאמרים בכתבי עת רפואיים היו מתפרסמים על כך חדשות לבקרים, ורופאים ופסיכיאטרים היו מציעים את זה כאופציה, כמו שמציעים ניתוחים לשינוי מין, ליופי, וכויוצ"ב.

אז מה בכל זאת קורה בטיפולי המרה? במקרה הטוב, הטיפול מלמד הומו או לסבית להתמודד עם מערכת יחסים, שכוללת יחסי מין, עם בן זוג מהמין השני. במקרים רבים הטיפול מוביל לתחושות קשות ולדיכאון (ולעתים אפילו להתאבדות). במקרים הכי גרועים, מכיוון שאין הסמכה מסודרת ופיקוח, המטפלים מנצלים את המטופלים לספק את תאוותיהם המוסתרות שלהם עצמם.

אם כן, השאלה שעומדת על הפרק אינה "האם מותר לעשות טיפול שמשנה הגירוי המיני של גיי כלפי המין השני", אלא "האם מותר לעשות טיפול שעוזר לגיי לקיים מערכת יחסים, כולל יחסי מין, עם מישהו/מישהי מהמין השני, למרות הסלידה ולמרות הגירוי החזק לקשר רומנטי ואינטימי עם מישהו/מישהי מאותו מין".

כאמור, שני מושגים בהלכה יכולים לעזור לנו לטפל בשאלה הזאת. בספר ויקרא נכתב "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". הפסוק הזה עוסק באונאת ממון. אסור למוכר להגיד דברים לא נכונים על הסחורה כדי שהקונה יקנה. במקרה של טיפולי המרה, אסור למטפלים או לרבנים או לכל גורם אחר לטעון ששיש להם דרך להפוך גיי לסטרייט.

איסור נוסף, כאמור הוא אונאת דברים. באותו פרק בויקרא נכתב "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". לפי חז"ל, פסוק זה עוסק באונאת דברים – האיסור לעלוב ולפגוע באחר, וכאן טיפולי ההמרה מתנגשים בהלכה התנגשות חזיתית.

המציאות מזמנת מקרים רבים שבהם אדם לא יכול לקיים מצווה מסוימת, וההלכה מוצאת דרכים להתמודד עם זה. למשל, גידם שלא יכול להניח תפילין, או אדם שלא יכול לצום ביום כיפור מסיבות רפואיות – להלכה יש תשובות הלכתיות עבורם. היא ודאי לא אומרת "אם יש מצוות תפילין, כנראה שיש לך ידיים" או "יש לנו טיפול מיוחד, שלא מאושר ולא מוכר על ידי הרפואה המודרנית, שיאפשר לך לצום". גם לא אומרים "אם אתה כל כך חלש שאינך יכול לצום, סימן שאינך רוצה לצום".

טענות מסוג זה נמצאות בלב ליבם של טיפול המרה. כך למשל יטענו שם כלפי נערה לסבית: "את לא לסבית. את יכולה לקיים יחסים רומנטיים ואינטימיים עם גבר. ואם הטיפול לא עובד, כנראה שאת פשוט לא רוצה את זה מספיק". נערה ששומעת דברים כאלה ובכל זאת מרגישה משיכה למין הנשי – בוודאי שהיא מוצפת ברגשות אשם, השפלה ןשנאה עצמית. וזהו בדיוק האיסור של אונאת דברים, ועוד מהסוג שמוביל לסכנת נפשות.

איך העולם הדתי רוצה להתמודד עם השאלה הלכתית של מערכת יחסים חד-מיניים היא שאלה חשובה, אבל לקחת את האיסור ההלכתי של "משכב זכר" ולומר שאם הוא קיים אז הומוסקסואליות היא לא מציאות קיימת – זה אכזרי וזה בוודאי לא פותר שום בעיה. האמת היא פשוטה: הומואים ולסביות לא צריכים שום טיפול. כבר עשרות שנים שהעולם המדעי מבין שזה נטייה מינורית יחסית באוכלוסייה, אבל נורמלית לחלוטין. הגיע זמן שגם העולם הדתי יבין את זה ויפסיק עם הטיפולים המפוברקים והמסוכנים האלו.

השארת תגובה