תמכו בנו
האם הקורונה תצליח להחזיר לנו את האיזון?
 כולם שווים בפני המגיפה והמוות, ופתאום אפשר לראות האחד את האחר - באור אחר. וגם: מה אפשר ללמוד מפרשת קרח על הדרך לעצור מגיפה

מגיפת הקורונה תפסה אותנו בזמן של בלבול. ימי לאות של השיח הציבורי המפולג, המקטר והמאשים. רגע אחרי בחירות שלישיות, רגע לפני בחירות רביעיות, פתע פתאום השתנה המצב ומצא אותנו לא מוכנים. כשדיברתי עם ילדי על הקורונה והמצב המשתנה בעולם, הציע בני בן השבע פתרון. הפתרון למגיפה, הוא אמר, היא קטורת; כך אמר  מלאך המוות למשה כשעלה לקבל את התורה. בן השבע לא טועה, במסכת שבת פט ע"א מסופר כי כאשר עלה משה לקבל את התורה גילה לו מלאך המוות כי קטורת היא סגולה לעצירת מגיפות.

היחס בין פעולתו של מלאך המוות לבין שעת המגיפה מתואר במסכת ברכות (ד ע"ב). בדרך כלל יכולותיו של מלאך המוות מוחלשות ומוגבלות, אך בשעת המגיפה ניתנות לו זכויות יתר, מתגברים כוחותיו פי שמונה, והם משתווים לכוחו של מיכאל, המלאך הממונה על הרחמים. בשעת המגיפה הרחמים והמוות שווים בכוחם לפני האל.

כוחו של המוות מאיים וקשה. זהו הכוח לסיים את מה שבלתי ניתן לסיום, הכוח שמעצים את האנושיות שבנו לטוב ולרע

אכן, כולנו חווים את הפרת האיזון הרגיל בימים אלו. אנו מרגישים מה קורה לעולם כאשר מופר האיזון בין פעולתם של המלאכים השונים, בין הכוחות השונים. כוח המוות גדל מאוד, ולפתע אנו מבינים כי עד עתה התנהל העולם במידת הרחמים. שינוי זה בפערי הכוחות משנה את כל האיזונים הדקים ששרו בחיי כל אחד ואחת מאיתנו –  בין אם בחיי המשפחה, בחיי החברה, בלימודים, בעבודה או בפרנסה. כוחו של המוות מאיים וקשה. זהו הכוח לסיים את מה שבלתי ניתן לסיום, הכוח שמעצים את האנושיות שבנו לטוב ולרע. שכן טבע האנושיות הוא השבריריות של החיים.

גם מרכיבים נוספים רבים הכלולים באנושיות מועצמים כולם פי כמה וכמה בשעת המגיפה, כאשר גדל כוחו של המוות פי כמה. כך למשל, אהבתנו לילדנו גדלה פי כמה אך מצד שני הקשיים שחווינו עד עתה בגידולם עלולים אף הם להתעצם פי כמה.

בפרק יז בספר במדבר מסופר על מגיפה שפרצה בקרב עם ישראל ההולכים במדבר, בעקבות תלונות העם על משה ואהרן לאחר שהאדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח. האווירה שעולה מן הפסוקים הינה של תלונות ושיח לעומתי של קיטורים: "אתם המיתם את עם ה'", טוענים בני ישראל כנגד משה ואהרן ונקהלים עליהם. אז יורד ענן על אוהל מועד, וה' מדבר עם משה ומצווה עליו לסור מן הקהל על מנת שיוכל לכלותם. אכן, מגפה פוקדת את העם ואהרן רץ אל תוך העם כשהוא נושא בידו מחתה מלאה קטורת. אהרן עומד בין המתים ובין החיים ובכך עוצר את המגיפה. רש"י מתאר כיצד אהרן מחזיק ממש את מלאך המוות ומונע ממנו מלהמשיך במשימתו. עמידתו של אהרן בין המתים ובין החיים ובידו הקטורת היא זו שעוצרת את המגיפה ומשיבה על כנם את האיזונים הרגילים בין הכוחות השונים.

המחשבות על הקטורת והקשר בינה לבין המגיפה מלוות אותי. מהו הקשר בין קטורת ומגיפה? האם מדובר בעניין מיסטי גרידא, או שמא מדובר בקשר מהותי בין השתיים? ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה? מפשט הכתובים נדמה כי הקטורת היא מעין כישוף שעוצר מגפות. אני מבקשת להתבונן בתכונותיה של הקטורת ולהציע קריאה אחרת הרואה את הקטורת כסמל בעל משמעות ערכית.

כוחו של המוות מפר את האיזונים החברתיים בהם התקבענו, אבל בשעת התענית עומדים כולנו לפני האל יחד

אחת התכונות של הקטורת היא הגיוון. הקטורת מורכבת מ-11 מרכיבים הנטחנים יחד ומייצרים ריח אחד, שהוא תוצר של כל הסממנים. כמו כן, הקטורת היא מוצר מאוד מדויק: כל אחד מן המרכיבים נמצא בה בדיוק במינון הנכון. חסרון של אחד המרכיבים או הפרת האיזונים ביניהם יכשילו את יצירתה של הקטורת, על ריחה וסגולותיה.

במסכת כריתות (ו ע"ב) משווה רבי חנא בר בזנא בשם רבי שמעון חסידא בין התענית לבין הקטורת: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת". כאשר המצב רע ומעורער, כאשר כוח המוות מתעצם – אנו פותחים בתענית. התענית הינה, בין השאר, מענה אנושי לכוחה של המגיפה. לפיכך הלימוד מענייני הקטורת על התענית הוא מתבקש. בין המרכיבים הכלולים בקטורת ישנם כאלו אשר ריחם רע.

הגמרא לומדת מן הקטורת על עם ישראל: כפי שכל מרכיבי הקטורת נמצאים יחד בחיבור ובהרמוניה, כך גם עם ישראל בשעת התענית. התענית היא תחינה משותפת על העולם ולכולם יש בה מקום, אפילו למי שמוגדר כפושעי ישראל, או שאנחנו חושבים שהוא מפושעי ישראל. כוחו של המוות מפר את האיזונים החברתיים בהם התקבענו ובשעת התענית עומדים כולנו לפני האל יחד. בהמשך הגמרא לומד אביי את אותו העקרון מן הפסוק בעמוס: "ואגודתו על ארץ יסדה". האיזון בין הכוחות השמיימים השונים אשר חוברים יחד לאגודתו של האל, מבוסס על אשר מתרחש בארץ. כאשר האיזונים בארץ מופרים, גם האיזונים בין הכוחות המלאכיים השונים מופרים.

כוחה של המגיפה נעוץ בכך שהיא אינה פוסחת על אף אחד. כל הציבורים נפגעים, גם אם עד אותו הרגע הם ראו זה בזה אויבים. כולם שווים בפני המגיפה ולכן יש בכוחה לאחד בין הפלגים השונים. שיוויון זה שמייצרת המגיפה הוא אחד התכונות האנושיות הבסיסות, ולכן הוא גם כוחו של המוות – כל בני האדם מתים בסופו של דבר, ובשעת מגיפה עקרון זה מתעצם. כנגד כוחו הגדל של המוות, כמעין 'איפוס' של המערכות כולן, נצבות התענית והקטורת אשר מזמינות אף הן לאיפוס מערכות – חזרה לאיזונים נכונים, לשימת לב האחד לשני ולאיזונים בחיינו הפרטיים. בניגוד למגיפה, הן קוראות אותנו לאיפוס מתוך כוח של חיים ולא מתוך המוות: חזרה לבסיס האנושי המשותף, לנתינת מקום לערכים חשובים שאולי עד כה פספסנו ולא נתנו להם מקום בחיינו. התענית והקטורת מזמינות אותנו לתת מקום לכל המגזרים ולכל בני האדם במידה, מבלי להשתלט על אחרים ובלי שהם ישתלטו עלינו, לחדול מהשיח הלעומתי והמאשים, לקחת אחריות משותפת ולתת מקום זה לזה.

הקורונה הביאה איתה הפרה של איזונים חברתיים שלא שרתו אותנו כראוי. עבור רבים מאיתנו הקורונה גם הפרה איזונים אישיים רבים. עתה זהו הזמן לחשוב כל אחד על חייו וכולנו יחד על המרחב והשיח הציבורי. זוהי הזמנה עבורנו להתבוננות על החיים ולבניה מחודשת שלהם.

השארת תגובה