"מדבר שקר תרחק" זה פסוק פחות חשוב מ"זכור את יום השבת"? "ולא תקח שוחד" זה איסור נחות מ"לא תאכל עליו חמץ"? המצווה של "צדק צדק תרדוף" היא פחות חשובה מ"מצוות" העלייה למירון בל"ג בעומר? על חילול שבת והכנסת חמץ לבית חולים בפסח מפילים ממשלות, אבל על שחיתות ממארת כדוגמת מה שנחשף בתחקירים על התנהלותה של שרת התחבורה – אבל ממש לא התחילה שם ואיננה נמצאת רק שם – מפהקים, מתעלמים וממשיכים הלאה?
ממתי? מקדמת דנא, כמובן. כל מי שפוקד את בית הכנסת, וכל מי שלמד קצת נביאים יכול לדקלם את הביקורת הנוקבת נגד התופעה הפסולה הזו בקלות.
כולם יודעים שאחרי שקוראים על עבודת הקורבנות בפרשת "צו", קוראים את דברי ירמיהו (פרק ב) שאומר "עולותיכם ספו על זבחיכם". ירמיהו שזועם על כך שהפכו את בית ה' למערת פריצים, שמבקר את האשליה שאפשר להביא קורבנות ולבטוח בה' בה בעת שעושקים גר ויתום ושופכים דם נקי. ירמיהו מבהיר שהביטחון בהיכל ה' הוא זה שיביא חורבן.
וכולם מכירים את דברי ישעיהו (פרק א) שאנחנו מקפידים לקרוא כל שנה לפני שמציינים את חורבן הבית בתשעה באב, כדי להיזכר בחברה שאמנם מרבה בזבחים ועולות, חגים ומועדים, אך ששריה סוררים וחבריה גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. כדי להיזכר שחברה כזאת מייעדת את עצמה לחורבן, וכמה שהיא תפרוש את כפיה לשמיים, כשאותם ידיים דמים מילאו, אלוהים יעלים את עיניו מהם.
וכולם יודעים בעל פה את דברי שמואל הנביא לשאול המלך "הלא שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים" (פרק טו), ומבינים שעוד הרבה לפני שהטעות הזאת החריבה את הבית, היא החריבה את כהונת המלך הראשון.
הדברים ידועים ונדושים וטחונים עד דק, אבל איכשהו, עם קשה העורף הזה ממשיך להתעקש ולהתעלם מאזהרות הנביאים, היום בדיוק כמו אז.
גם בהפטרה שלנו השבת, הנביא מזהיר אותנו "ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר זרועו" (ירמיהו טז). הציבור שלנו "בטח" שנים רבות באדם שהוא עצמו הכיר היטב כ"שקרן בן שקרן". תמיד הצדיקו את זה בשם הפוליטיקה, וכך נרמלו עוד ועוד נורמות מקולקלות שהביאו אותנו עד הלום, עד הלם מתהומות השחיתות.
לפני כמה שבועות, גם יחזקאל (פרק כב) הנביא ניסה נואשות להשמיע את קולו ולשפוט את עיר הדמים. הפטרה נדירה ביותר- הפעם האחרונה שצירוף המקרים המסובך שנדרש כדי לאפשר את קריאתה, היה לפני 27 שנה. מנהג ירושלים הוא גם במקרים כאלו לדלג עליה. מנהג ירושלים בימים שקדמו ליחזקאל גם היה לאטום את אוזניהם למי שמנסה לקרוא תיגר על מציאות של "שוחד לקחו בך למען שפך דם". אפשר להגיד שעל המנהג הזה די ממשיכים להקפיד עד היום. והוא בעוכרינו.
זה לא הליברליזם, ולא השמאלנות. התורה מספרת לנו שוב ושוב ושוב בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. נרמול שחיתות מוסרית ושלטונית מביאים חורבן למדינה היהודית. מתי נשכיל להקשיב?
