בתורה יש איסורים שונים על גילוח. אחד מהם בפרשת השבוע הקודמת, קדושים, והאחרת בפרשת השבוע הנוכחית – אמור. הציווי הראשון הוא לכולם: "לֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ", והשני הוא לכהנים: "פְּאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ." למה? כי בתקופות קודמות, גילוח הזקן העיד על חיבור למוות, ואילו שערות הזקן סימלו חיים.

ביום הזיכרון הקשה שעבר עלינו נאמר שוב ושוב המשפט "במותם ציוו לנו את החיים". בניגוד לתרבויות אחרות, אצלנו המוות איננו מקודש. אפילו מי שנופל על קידוש השם עושה זאת למען החיים.

והתפיסה הזו כן נמצאת בתורה. מיד אחרי האזהרה לכוהנים על הגילוח, מופיעה האמירה: קדושים יהיו לאלוהיהם. תפיסות קדומות האמינו בהקרבה עצמית – אבל היהדות לא. אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו לשמור על החיים, באשר הם.