אברהם יצחק (ארט) גרין תר אחר דרך לשלב בין תפיסתו המיסטית על אודות האחדות האלוהית השוררת בכל ומחיה את המציאות, לבין המסורת היהודית – התורה, התפילה וקיום המצוות. ד"ר מלילה הלנר אשד מוצאת בספר קריאה להנכחת האלוהות האחדותית בחיים הדתיים ולרתימת התפיסה המיסטית לטובת פעילות אנושית המתקנת את העולם

ספרו של ארט גרין, "Radical Judaism", שפורסם לפני מספר שנים באנגלית, זכה לאחרונה לתרגום עברי, מתוך רצונו של גרין לשוחח עם קהל הקוראים הישראלי. במסגרת תרגומו שכתב ועדכן גרין את הספר, ואף הוסיף לו פרקים שלמים שאינם נמצאים במהדורה האנגלית.

הדבר הבולט ביותר בקריאה בספר הוא, כי הוא נכתב כעדות וכשיחה, ולא בנעימת תוכחה או הטפה. גרין חולק עם הקוראים את התובנות והמחשבות שלו באופן אינטימי, בקול אישי עד מאד. לפנינו שיחה של מורה, הרואה את מבוכות הדור, עם תלמידיו הרבים, כמו גם שיחה של המחבר עם עצמו, תוך בירור עצמי נוקב וכן.

סגנון השיחה שעורך גרין עם קוראיו הוא יהודי מאד: זו אינה הרצאה תאולוגית סדורה, בה טענה אחת ממשיכה את חברתה, אלא שיחה שמשובצים בתוכה פסוקים ומדרשי חז"ל, תמונות הזוהר ותורות החסידות, והיא כוללת סיפורים והרהורים, רחשי לב, אהבה ודאגה. כך, ובדרכים נוספות, רומז לנו גרין כי דת היא שירה יותר מאשר פילוסופיה, וכי תאולוגיה קרובה יותר לאמנות מאשר למדע.

למעשה, ניתן לקרוא את הספר כולו כמדרש מיסטי אחד גדול, המבקש מקוראיו להכיר באחדות שבתוך הריבוי, ב'אחד' המצוי בתוך השוני המרהיב של המופעים הססגוניים האינסופיים בעולמנו ומעבר לו . הוא מבטא את הרצון לחזור ולמצוא דרך מבעד לכל המסכים והקליפות אל השורשים הרוחניים שלנו. "למצוא נתיב", בלשונו של גרין, "אל המקור הקודם לכל ה'מקורות' המקודשים שלנו והקיים מעבר להם". השורשים אותם מבקש הספר להנכיח הינם האלהות כמקור הכל וכהוויה; האלהות כאחדות דינמית המצויה בתשתית כל המציאות, הקודמת לכל שפה ומיתוס; האלהות ככח חיים המצוי ומתלבש באינסוף מופעים.

נקודת המוצא של חייו הדתיים של גרין כפי שהוא פורס אותם בספר היא ה'השתאות הרדיקלית' ("Radical Amazement"), אותה תיאר כה יפה מורו של גרין, אברהם יהושע השל. זוהי ההכרה שגם אם נחזור ונקרא ונפנים את האופן בו נטלו הנאורות, הרציונליזם, התיעוש והמודרנה את הקסם מן העולם, הרי שנותרת על כנה העדות העצמית על כך שברגעים מיוחדים בחיינו אנו עומדים מלאי השתאות מול קסמה המפעים של ההוויה. הספר מוסר את דבריו של מיסטיקאי יהודי בן זמננו, את שיחת הלב של מי שמנסה ליצור צורות ושפה ופרקטיקות שיעצימו את חוויית נוכחות הקדושה בחייו. במסע כזה יש נכונות רבה להיות בצמא, בייחולים ובגעגועים של הנשמה לאלוהים, באופן המזכיר את רבו הגדול של גרין, הלל צייטלין, וכמו כן להמשיך בחקירה פנימית ערה וכנה לגבי דמות האלוהות עמה ניתן לבוא במגע.

אך שיבה זו אל האלוהות האחדותית אינה בגדר משאלה מיסטית רגרסיבית, המבקשת לבטל את העולם או למוסס כליל את תודעת האדם. זו גם אינה משאלה רסטורטיבית, הכמהה לחזור לעידן קודם בזמן, לעידן שבו התקיימה תודעה דתית אחדותית. הבקשה אחר האלוהות האחדותית שלובה בניסיון להידרש באופן מיסטי ובלשון זמננו לשאלות הקיום הגדולות: מי אנחנו? איך הגענו לכאן? להיכן מועדות פנינו?

הטון המיסטי של גרין הוא של מי שמחפש לטבול בנומינוזי, לחוות את האלוהות ממלאת העולם, אך לעלות מתוך חוויה זו כאדם שאחראי למציאות חיינו בעולם העשייה. במוקד חיפושו לא עומדת החתירה אחרי החוויה המיסטית כשלעצמה; הספר מלווה תחושת חירום, מתוך הכרה שהמציאות האנושית מצויה בעת הזו במקום סכנה, ושגילוי מחודש של נוכחות האלוהות האחדותית עשוי לשאת עמו רפואה להיבריס האנושי המסכן את עצם קיומנו וקיום עולמנו.

כך למשל, החלק הראשון בספר מזמין את הקוראים לחבר בין תורת האבולוציה של החיים על כדור הארץ יחד עם השפה הדתית הרוחנית היהודית; לראות את סיפור התהוות החיים, על מערכותיהם השונות, כאופני הביטוי המשתנים של האלוהות האחדותית והדינמית. פרספקטיבה רוחנית כזו על התהוות החיים ועל התפתחות המינים מייצרת מחויבות דתית ורוחנית של האדם כלפי הבריאה, החיים והסביבה. גרין תר אחר מיתוס חדש-עתיק על אודות מקור החיים והתודעה בעולם כדי ליצור סיפור שיעורר את בני האדם ליטול חלק בהגנה על כדור הארץ, על הסביבה על כל מופעי המציאות כנושאים בתוכם אלוהות.

לצד ההכרה באלוהות האחדותית והדינמית כתשתית החיים כולם, ולצד ההנחה כי רגעי מפגש עזים עם נוכחות זו עומדים בבסיס הדתות כולן – גרין אינו מדבר בשם האוניברסליזם המיסטי בלבד. רצונו הוא למצוא ולהמציא נוכחות אלוהית זו בכלי התרבות היהודית. הוא כותב כאדם מודרני וליברלי, אשר חי ופועל בעולם העכשווי וקשור בנימי ליבו לחלקים נרחבים במסורת היהודית. כפי שהוא מעיד מפורשות: "רק גישה נאו-מיסטית ליהדות היא שמושכת את לבי", ואכן, השפה הדתית בה הוא יוצר ניזונה מהמעיין המפכה של שפת המקובלים והחסידים.

פרקיו השונים של הספר הם קריאה, המאפיינת את המפעל הרוחני של גרין במהלך השנים, לעדכן את השפה היהודית כדי שתכיל, תיתן ביטוי ותעורר את המודעות לתפיסה המיסטית האחדותית. יציקת התוכן המיסטי הזה לתוך השפה היהודית אינה נתפסת בעיניו כמעשה מהרס אלא כיצירה פרשנית. גרין בטוח בכוחם ובגמישותם של כלי התרבות היהודית – דהיינו התורה, המצוות והתפילה – להכיל את היינות החדשים הנוצקים תדיר לאורך ההיסטוריה אל תוך הכלים הישנים. אכן, כך עשתה גם הדרשנות הרדיקלית של חז"ל, כך קראה הפילוסופיה היהודית בימי הביניים את היהדות באמצעות עדשה נאו-אריסטוטלית, וכך יצקה הקבלה תפיסות עולם ואלוהות שהושפעו מן העולם הנאופלטוני אל תוך עולם התורה והמצוות.

את הספר חותם פרק הפונה לקוראים הישראלים. זהו פרק לא פשוט, והקריאה בו מלמדת בעיקר כי ישנה עבודה רבה בטיפוח התקשורת שבין ישראל והתפוצות. מעבר לתוכן של עמודים אלו בספר, הקריאה החשובה ביותר העולה מהם היא להטות אוזן ולהקשיב לקול שמשמיע גרין, כהוגה יהודי המתבונן על הנעשה בישראל 'מבחוץ', גם אם מתוך חוסר הסכמה.

הספר יהדות רדיקלית מאת אברהם יצחק (ארט) גרין ראה אור לאחרונה בהוצאת "בית" וידיעות ספרים.