פרשת שמות היא פרשת החניכה של משה, כמה מסלולי חניכה אפשר למצוא בה.
האחד – ראשיתו בהצפנת משה בתיבה הגוררת את מציאתו על ידי בת פרעה. בעקבות שרשרת אירועים זו גדל משה בבית פרעה, נחנך למלכות ואולי אף למידה של זרות לאחיו העבדים הדרושה כדי להוציאם ממצבם.
המסלול השני – התערבות משה בהכאת המצרי את העברי ואחר כך במריבה בין שני האנשים העברים הניצים.
המסלול השלישי – הושעת בנות כהן מדין.
המסלול הרביעי – הדיאלוג עם אלוהים בסנה.
המסלול החמישי – סדרת האותות – המטה, היד, והמים ההופכים לדם.
מעבר למסלולי החניכה הללו או במקביל אליהם, כדאי לעקוב אחר תמורות הזהות של משה. הרקע למסלול הזהויות המתחלפות של משה, הוא שלילת הזהות האנושית [הדה הומניזציה] שעשו המצרים לעברים:
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם. מארג האסוציאציות התנ"כיות מוביל אותנו אל היום החמישי לבריאה: ויאמר אלוהים: ישרצו המים שרץ נפש חיה… ויברא אלוהים… ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם… ויברך אותם אלוהים לאמר: פרו ורבו… בני ישראל נדמו למצרים כחיות, כשרצים, הריבוי שלהם הפחיד אותם מאוד.
עד כדי כך שרר הדימוי הזה במצרים, שהוא הופנם או לפחות נעשה בו שימוש גם על ידי העברים עצמם. לאחר שהפרו המיילדות את צו המלך ולא הרגו את התינוקות, תבע מהם המלך הסבר למעשיהן: ותאמרן המיילדות אל פרעה: כי לא כנשים המצריות העבריות, כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת – וילדו. מדובר בחיות ולא בבני אדם אומרות המיילדות.
על הרקע הזה נולד ילד אחר, שונה: … ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים. מה ראתה האישה? המקרא כדרכו שומר על עמימות, ומכריח את הקורא בו לשער השערות שונות לפשר המושג 'טוב'. מה שברור הוא כי האשה הבחינה כי יש משהו מיוחד ושונה בבן שנולד לה.
היא מצפינה אותו בתיבה, שמה את התיבה על היאור. בת פרעה פותחת את התיבה, ורואה: ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בוכה. הבן, הילד הופך לפתע לנער. האוזן הרגישה שומעת כאן תהליך של שינוי זהויות מהיר מן הרגיל. אם נעקוב אחר המשך דרכו של משה נראה כי התופעה ממשיכה ומתעצמת: ויגדל משה… וירא איש מצרי מכה איש עברי… ויצא ביום השני וירא שני אנשים עברים ניצים… ויאמר [הרשע למשה]: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו… הנער גדל, הוא רואה אנשים, הוא עדיין נער גדול. הוא מתערב, מכה את המצרי ולמחרת מפריד בין האנשים העברים. הרשע פורש סידרה של שלוש זהויות: איש, שר, שופט. כמו בהילוך מהיר הופך הילד שהיה לנער, שגדל, לאיש, לשר לשופט. חילוף הזהויות מוביל את משה מעבר לזמנו, אל העתיד בו יהיה באמת לשר ולשופט.
משה בורח. הוא מגיע אל הבאר ושם מושיע את בנות הכוהן מהרועים. הבנות חוזרות הביתה ואביהן שואל אותן מדוע מיהרו לשוב. הן עונות: איש מצרי הצילנו… זאת איננה טעות. משה שגדל במצריים איננו איש עברי, הוא איש מצרי. הוא הפנים את הזהות האחרת [שלא כפרויד שחשב שאכן מודבר באיש בעל זהות מצרית מקורית]. משה מתחיל לרעות את צאן הכהן שהיה לחותנו. אלוהים מתגלה אליו בסנה וחושף בו את הזהות הקדומה שלו: ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר: משה משה… אנכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב… משה, הנע בין זהויות רבות בקצב מטורף – ילד נער איש שר שופט, נע גם בין הזהות המצרית לבין הזהות העברית.
מעבר לכל מסלולי החניכה, עולה דמותו של משה כאיש שזהותו איננה קבועה אלא משתנה. אולי רק איש שכזה יכול להושיע את העם, להמיר את זהות העבדים שרחשו להם, בזהות אחרת של בני חורין.
כל הקורא את סיפורו של משה, נקרא לצאת מזהותו הקבועה, להשתתף בקרנבל הזהויות המתחלפות של משה, ולגאול את עצמו מהמצרים הצרים של זהות אחת, מהשעבוד לזהות אחת אותה רכשנו אי שם בעברנו. הגאולה היא היכולת לנוע בין הזהויות השונות, מעבר לעבר ומעבר להווה – אל העתיד.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
