בפסח אנחנו יכולים כבר לדבר אפילו בנוסטלגיה על יציאת מצרַים. ד"ר אלסנדרה מנדלבום קופייב טוענת שהחירות קשורה מהותית לדיבור, ושואלת: מה כדאי ללמוד דווקא מהגמגום של משה, שנותר מחוץ להגדה?

ארבעים יום וארבעים לילה אחרי עגל הזהב ושבירת הלוחות, ישנה התגלות מחודשת של האלוהים כארך אפיים, רב חסד, נושא עוון ופשע. מודל חדש של אחריות ותקווה קם

משה בפרשת תצוה, ולהבדיל – הקב"ה בכבודו ובעצמו במגילת אסתר, עמדו על סוד הצמצום: הם זזו הצידה כדי לאפשר לאחרים את יכולת הפעולה וההנהגה

ד"ר אורית אבנרי בפרשנות חדשנית לסיפור יציאת מצרים כלידה.

ר` אביטל הוכשטיין עם מחשבות על פרשת שמיני ועל החמרות מוטעות ואנושיות הטובה בעיני ה`

אם משה לא יכול להיכנס אל המשכן, כיצד יתקיים היעוד שאלוהים ייוועד אתו בתוך המשכן וידבר אליו מעל הכפורת?

פרשת שמיני נוגעת באחד מהעורקים המרכזיים הקרובים ללב הפועם של השפה הדתית. שאלת החירות - אותה ביטאו בני אהרון בעשייתם - אל מול הצו, שאלת הזהות האישית אל מול הציות הקולקטיבי. משה מאיר מציע פרשנות חדשה למעשה.

הצירוף של פקודי התרומה המרוממים ופקודי מחצית השקל הבולמים את מפקד האנשים, הוא ביטוי לכך שאי אפשר ללכת עם שום מגמה עד הסוף. רק האיזון שבין הערכים יכול לקרב אותנו אל הישר והטוב

אפשר לומר שהתורה עומדת על הרוח, אך מה היחס בין הרוח לבין האלוהים? רוח האדם או רוח האלוהים או אולי בכלל הצטרפות אלוהים והאדם?

פרק הסיום של התורה סוגר את מעגל חייו של משה. מי שמכיר את סיפורי התורה הקודמים, מקבל רושם של שברים וסדקים. מה פשר הפער?

משה רבנו מהווה לנו מודל לחיקוי כיצד להתוודע אל האחר, והוא עושה זאת בעזרת הקשבה לשמו של האחר, וידיעה איך לקרוא לו בשמו מתוך יצירת אמון

פרעה הוא אדם מתלבט, הוא נאבק או בינו לבין עצמו או בינו לבין אלוהים. הוא לא נכנע בקלות, הוא מחפש איזון בין הערכים, כך גם כל אחד מאיתנו נאבק על חירותו

לכאורה, הקושי של משה להנהיג את העם נעוץ בבעייה של דיבור. אבל בסופו של דבר, לא הצמדתו החיצונית של אהרן כדובר למשה היא שתעזור לו, אלא גיוס מקור של כוח פנימי

לעיתים נמצא אדם בפרשת דרכים בה נדרשת ממנו הכרעה, הפחד מאי הוודאות מושך אותנו להיסמך על תקדימי העבר או על תקוות העתיד, כאן נמאת משמעותה של בחירה והכרעה.

על פי דברי הנסיך הקטן, פרשת פקודי היא פרשה של מבוגרים. היא סופרת את הכסף שנאסף לבניית המשכן, אך מה טיבה של הספירה?

בסוף חייו משה מתעלה מעל העצב ומצליח לראות ולברך את עם ישראל. הברכה היא תנועה הפוכה לעצב, היא שפע העולה על גדות הלב ומגיע ממנו אל האחר

בפרוס השנה העברית החדשה, דוד הרטמן מבקש מאיתנו להסתמך על החוכמה הגלומה בכתבי הקודש שלנו, על מנת ליישב את הסתירה בין הערכים הסוערים בקרבנו

פרשת האזינו נפתחת בפתיח מסתורי, מה פשרו? האם זו רק הקדמה ספרותית, וכיצד רצונותיו של משה קשורים לפרשה?

מחנך קטן בונה תדמית של שלמות, ואולם למחנך גדול יש מספיק ביטחון עצמי להציג את עצמו במערומי נפשו – על חסרונותיה, נפילותיה ופיתוייה

משה מנהיג הקהילה טוען בפני העם שאין הוא איש דברים, הלא כן הדבר? האם יוכל להיות איש האמת הנקרא לכך מצליח להיות הוא גם כשהוא לא הוא?