בשבעה באוקטובר מדינת ישראל נקלעה למצב של "אין איש": שעות עברו, המשטרה וצה"ל לא הגיעו. ואז התייצבו גיבורים בודדים ונחלצו לעזרה. ד"ר תומר פרסיקו מזהה בהם תכונה של משה רבנו

בזמן שהגברים סביבה מוותרים ומתייאשים, מרים תופסת יוזמה ומציגה מודל אחר של מנהיגות. כזו שלא רק מובילה את העם, אלא גם משתפת אותו ומכינה אותו לעצמאות

יציאת מצרים מסופרת על פי רוב בראי היציאה הפיזית של בני ישראל ממצרים והפיכתם מעבדים לבני חורין, אבל סיפור יציאת מצרים הינו מופת של התייצבות, של בודדים ושל עם

ספר שמות נפתח בהדגשת העוצמה הנשית, ובהצגה של מגוון נשים שרוקמות את קיומו של העם. איזכורן שוב בסוף הספר מייצר מסגרת לאמירה: בזכות נשים נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן גם הוקם המשכן

היחס של מצרים לעם ישראל נמצא על פרשת דרכים בין שתי פרשות השבוע: בסוף ספר בראשית, המצרים מגלים יחס מכיל ומקבל כלפי עם ישראל, אך בתחילת ספר שמות הם מתנכרים להם. כדאי ללמוד מכך על היחס לערבים אזרחי מדינת ישראל

פרשת שמות מספרת לנו על 'זכות אבות', אך מהי? מתי מתחילה ומתי היא נגמרת? תמונה אחת רואה את האדם אחוז בזהות הוריו, תמונה שנייה רואה אותו עומד בפני עצמו

התורה מלמדת אותנו כי יצר החיים גובר על יצר המוות, אפילו בשעת האבלות. ד"ר משה מאיר מנסה להבין מהי ה"´חיות"´ המופיעה בפרשת השבוע

מי שמודע לכך שנקודת הראשית של זהותו היא כור הברזל, לעולם לא ימדוד את חייו באמות מידה נהנתניות, אלא באמות מידה של משמעות שצורפה בכור מחצבתו, אפילו בשעה שכבר יישב תחת תאנתו

פרשת שמות מגוללת את סיפור התבגרותו המהירה של משה עד לחילוף זהויות גמור, וגם כל הקורא בה נקרא להשתתף בקרנבל הזהויות המתחלפות של משה, ולגאול את עצמו מהמצרים הצרים של שעבוד לזהות אחת

בעיצומה של המלחמה בעזה, פרשת השבוע מגלה שנשים עבריות ומצריות הבינו שרצח תינוקות שרק נולדו הוא אסור. אז הן התעלו מעל המאבק הלאומי והצליחו לפעול במשותף. והיום?