הגיליון השני של כתב העת 'אופקים' היה אמור לצאת לאור ממש אחרי חגי תשרי של שנת תשפ"ג.  אבל במדינת ישראל התחוללה ב-1 בנובמבר טלטלה גדולה: מערכת בחירות שבאה אחרי כמעט ארבע שנים וארבע מערכות בחירות ללא ממשלות יציבות הסתיימה הפעם בהכרעה ברורה, ובהרכב קואליציוני שמסעיר את המדינה. לפחות על פי הצהרות הכוונות שלה, הקואליציה שהוקמה מאיימת לפגוע בנורמות מבניות וערכיות שנחשבו עד היום לחלק בלתי נפרד מאורחות החיים המשטריים והערכיים שלנו. 

לקריאת הגיליון המלא בגרסת דפדוף

לפיכך דחינו את הוצאת הגיליון המתוכנן לטובת הפקת גיליון החירום שלפניכם: ישראל 2023: דמוקרטיה ליברלית במשבר. מרגע שהוכרע שבכך נעסוק, עדיין נותרה השאלה: מה נוכל לחדש שלא עתיד להיאמר בשבועות הארוכים שבין יום הבחירות לצאת הגיליון לאור? החלטנו  על שני דגשים: האחד – להשתדל שלא לעסוק כלל בניתוח הטקטי של מערכת הבחירות עצמה, אלא בהיבטים האסטרטגיים של תוצאותיה; הן בשורשים שהביאו לתוצאות הללו, הן בהשלכות שיהיו להן. הדגש השני: לא להסתפק בזעקות שבר, אלא גם להציע דרכי התמודדות. אתם  תבחנו אם עמדנו באתגרים הללו. 

בפתח הגיליון, כמו בגיליון הקודם, מופיע ראיון עם אינטלקטואל בולט: ברוח גיליון הבחירות, בחרנו לראיין את פרופ' שלמה אבינרי, מהחוקרים הוותיקים של הפוליטיקה והחברה בישראל. אבינרי, שקולו לא נשמע מאז הבחירות, רואה במלחמת ששת הימים ובערעור ההסכמה הישראלית לרעיון החלוקה, את המפתח לכל מה שקרה בבחירות הללו, ומה שיקרה בעקבותיהן.

לאחר הראיון מופיעים המאמרים המרכיבים את גופו של הגיליון: ראשית, תזכורת מאת פרופ' ישי רוזן-צבי על יסודות הדמוקרטיה: מה בין דמוקרטיה כשיטת משטר לדמוקרטיה כמסכת של ערכים. ד"ר אריאל פיקאר מזכיר לנו שהפרדת הרשויות לא נולדה אצל מונטסקייה, ויסודותיה נמצאים עוד בתנ"ך. ד"ר משואה שגיב רואה את הבעיה בכשלונו של הליברליזם לנהל דיאלוג עם הזהות היהודית. באורח דומה, גם ד"ר תומר פרסיקו מצביע על כשלונו של הליברליזם להכיר בחשיבות הזהויות הקולקטיביות של היהודים – הזהות הלאומית והזהות הדתית – כמפתח לבעיה שנחשפה בבחירות, וממילא גם לפתרונה. ואילו תהלה פרידמן מתגעגעת לרעיון הממלכתיות, לתפיסה ש'הטוב הכללי', של המדינה והחברה כולה, קודם לטוב הפרטי של יחידים ומגזרים. 

הרב ד"ר דניאל הרטמן מצביע על בעיה מרכזית אחרת: במתח בין שתי האפשרויות שמציעה המסורת היהודית להבין את רעיון 'בחירת ישראל' – פרשנות כוחנית ופרשנות הומניסטית – יהודים רבים מדי בוחרים בפרשנות הראשונה. פרופ' אבי שגיא והרב ד"ר שרגא בר-און חוזרים לכמה פסקאות מכתביו של הרב קוק  – המתארות שלושה כוחות שאמורים לבוא לידי ביטוי מורכב ומאוזן בזהות היהודית-ריבונית: הדת, הלאומיות והערכים האוניברסליים-הומניסטיים – ודרכן הם מבקשים תיקון ישן-חדש למצב הפוליטי בישראל.

ד"ר רנא פאהום, העומדת בראש המרכז שהקים מכון הרטמן לטיפוח חברה משותפת של יהודים וערבים, מפרטת מה הביא לתוצאות הבחירות ומהרהרת במה שיבוא בעקבותיהן מנקודת המבט של הציבור הערבי בישראל. ד"ר אסף מלאך מתבונן בתוצאות הבחירות מנקודת מבט ימנית ומציע כי החרם על נתניהו מבטא דפוס עקבי של השמאל הישראלי, שיוצר דה-לגיטימציה של הימין, וממילא מאלץ את הימין להפנות עורף לערכים משותפים ולתפיסות מאוזנות יותר. סוגר את החלק הזה של הגיליון קול אחד מן התפוצות: פרופ' מיכאל (מייקל) וולצר, מהאינטלקטואלים היהודים הנודעים ביותר בעולם, אשר כותב לא בכעס אלא דווקא בכאב עמוק על השבר שהולך ונפער בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

על דרך המסורת שבה פתחנו בגיליון הראשון, את המאמרים המוקדשים לנושא הגיליון חותם רב-שיח בין ארבעה מאנשי המכון וחוקריו: מרזוק אל-חלבי, ד"ר לילך בן-צבי, רונית הד, וד"ר אסתי רידר אינדורסקי, המשוחחים על משמעות הבחירות האחרונות מנקודת מבטם.

לא נפקד גם מקומם של המדורים הקבועים: במדור 'על דעת המכון' מנסח תני פרנק, המנהל של המרכז החדש ליהדות ומדינה במכון הרטמן, את ייחודו של המרכז באמצעות האבחנה שבין הכותרת 'דת ומדינה' לבין הכותרת שבחר המרכז החדש לעצמו: 'יהדות ומדינה'. במדור 'יוצר האדם', העוסק בענייני תרבות, עוסקת לאנה זילברמן-סלוביי במוזיאון 'אנו' החדש, המוקדש לסיפורו של העם היהודי בעבר ובעיקר בהווה – מוזיאון שהחליף את תפיסתו הקודרת של בית התפוצות הישן בתפיסה אופטימית הרבה יותר.  

אנחנו מקווים שהקריאה במאמרי גיליון אופקים 2 תוליד מחשבות ודילמות חדשות ביחס לימי הטלטלה שעברו עלינו בחודשים האחרונים, ומן הסתם עוד ימשיכו ללוות אותנו גם בשנים הבאות. אנחנו מצידנו מקווים שנצליח לחזור בחודשים הקרובים גם לגיליונות שגרתיים ונינוחים, כפי שהגינו אותם לפני ה-1 בנובמבר 2022.