בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות וערב השבעת הממשלה החדשה, התכנסו כמה מחוקרי מכון הרטמן לשיח משותף על משמעות מערכת הבחירות האחרונה. מול אילו סכנות עומדת הדמוקרטיה הישראלית ואיזה אופק ניתן לצייר עבורה?

לפני למעלה ממאה שנה כתב הרב קוק ביומנו על הצורך ב'פוליטיקה של ידידות' – שבה הכוחות האידאולוגיים השונים יכירו האחד בנחיצותו של האחר וגם יציבו גבול זה לזה מתוך איכפתיות. פסקאות אלה רלוונטיות יותר מתמיד לישראל המקוטבת של היום, ועשויות לסמן לנו פוליטיקה עתידית, בריאה יותר

הפיכת בן גביר לשותף לגיטימי בקואליציה היא המחיר הפוליטי של החרמת נתניהו. מחשבה אסטרטגית נבונה יותר הייתה מובילה לממשלת אחדות מאוזנת, ומוותרת על הדמוניזציה של מחנה הימין כולו. מבט מימין על כישלון השמאל והצעה לעתיד

רעיון הפרדת הרשויות איננו רעיון מערבי מודרני. הוא מצוי כבר במקורות היהודיים – בהפרדה בין המלך והכוהן ובין המלך והסנהדרין ובכפיפות המלך לשלטון החוק. במדינת לאום יהודית, שבה מיעוט ערבי גדול, ההפרדה הזו חיונית במיוחד

בעומק העימות שחשפה מערכת הבחירות עומדת שאלת בחירת ישראל: האם פירושה עליונות על שאר העמים, או שותפות עם האל באחריות על העולם כולו. מקורות ישראל מציעים את שתי הפרשנויות, אבל מאחר שהראשונה היא בלתי מוסרית בעליל, חובה עלינו לחנך באופן אקטיבי לבחירה באפשרות השנייה

לאחרונה חוזרת האמירה כי לא ייתכן שמיעוט של שופטים ויועצים משפטיים, שלא נבחרו על ידי הציבור, יאכוף את עמדותיו על הרוב שנבחר באופן דמוקרטי. אולם דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא גם שלטון החוק והגנה על המיעוטים וזכויותיהם. מבוא קצר על יחסי רוב ומיעוט בישראל ובעולם

מוזיאון 'אנו', מוזיאון העם היהודי שהוקם במקומו של בית התפוצות, מציג עולם יהודי אופטימי בהרבה מקודמו: במקום אווירה אפלולית ודגש על זיכרון השואה – אור גדול וחגיגה של התרומה היהודית לאנושות; במקום דגש על האבחנה בין יהודים ישראלים לאלה החיים בתפוצות, מוצג העולם היהודי כישות אחת

תוצאות הבחירות האחרונות ממחישות את התהום הנפערת והולכת בין מדינת ישראל לבין יהודי ארה"ב: בישראל מתחזקים הימין והלאומנות, בארה"ב משתייכים היהודים לאגף הליברלי השמאלי; בישראל מתחזקות מגמות דתיות שמרניות, ובארה"ב - פלורליסטיות ופרוגרסיביות. האם עוד יש סיכוי לאחות את הקרע?

המאבק המרכזי והמשמעותי המתחולל כיום במדינת ישראל איננו מאבק בין דתיים לחילונים, אלא בין שמרנים לליברלים. במאבק הזה, על הליברלים לקחת אחריות על היהדות ולהשתתף בעיצוב דמותה וכפועל יוצא בעיצוב דמותה של מדינת ישראל

תוצאות הבחירות האחרונות הן חלק מרצף אירועים של השחתת הדמוקרטיה הישראלית – באופן כללי ובפרט כלפי הציבור הפלסטיני בישראל. לצד כשלון מפלגות המרכז והשמאל בהצגת חלופה ברורה לימין, וחיבוק מפלגות הציבור הערבי, הציבור הערבי לא הקדיש מספיק תשומת לב לסוג השיח שהוא מעצב

תוצאות הבחירות האחרונות הן חלק מגל פופוליסטי עולמי, המתעורר לא בשל גזענות, שנאת זרים או סיבות כלכליות, אלא בשל פחד מאובדן הזהות הלאומית. התשובה לכך בישראל צריכה להיות ליברליזם לאומי ויהודי, השואף לחברת מופת

השיח על אודות המתח שבין דרישות ההלכה היהודית לבין מאפייניה של מדינה דמוקרטית מוגדר בדרך כלל בישראל כשיח על 'דת ומדינה'. זה ביטוי שגוי, שאיננו מקיף את כלל המתחים שבין ה'יהדות', לבין אורחותיה של הדמוקרטיה. זה ההיגיון העומד מאחורי המרכז החדש ל"יהדות ומדינה" במכון הרטמן

פרופ' שלמה אבינרי, מהמומחים הוותיקים והבולטים לשיח הפוליטי בישראל, מודאג מעליית הפופוליזם; חושב שאסור לראות בחרדים, או בערבים, אויבים; מאמין שהתיקון של השמאל יתחיל בעיסוק בסוגיות של צדק ושוויון, לא רק לפלסטינים או ללהט"ב, וסבור שבסופו של דבר, הכול מתחיל במלחמת ששת הימים

אחד הכשלים שהביא לתוצאות הבחירות האחרונות הוא שלמרכז היהודי-דמוקרטי לא היה סיפור פוזיטיבי, אלא רק הגדרה למה, ובעיקר למי, הוא מתנגד. צריך לנצל את המשבר שנקלענו אליו כדי לחזור אל היעד הממלכתי של ראשית המדינה: אחריות למדינה ולאינטרס הלאומי המשותף לפני האינטרסים המגזריים