שיעור זה הוא חלק מהקורס "יהדות כדת פרשנית" בהנחיית הרב ד"ר דניאל הרטמן. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
כיצד תופס אלוהים עצמו את שאלת הסמכות הפרשנית במסורת היהודית? האם מעמד מתן תורה בסיני הוא אירוע חד פעמי שנועד לקבוע את המסורת היהודית כולה או שמא אלוהים סבור שהמסורת היהודית זקוקה לפרשנות אנושית בכדי להיות נצחית? שאלות אלו מתבררות בשיעור זה תוך עיון בשתי סוגיות מן התלמוד הבבלי.
הסוגיה הראשונה (במסכת תמורות) מתארת את מותו של משה כרגע מכונן במסורת היהודית, בו מתבהרת ההבנה כי המסורת האלוהית לא תוכל להיות נצחית ללא פרשנות אנושית שתחייה אותה בכל דור ודור. סיום הסוגיה בהצגת פעילותו הפרשנית של עתניאל בן קנז, שהצליחה לגאול את המסורת מהכאוס שנוצר עם שכחת תורת משה, מחזקת את המסר שאלוהים והאדם נתפסים כשותפים הכרחיים להמשך התפתחות המסורת.
מסר זה בא לידי ביטוי מובהק בסוגיה השנייה (במסכת מנחות), המתארת את אלוהים קושר כתרים לאותיות במעמד הר סיני ומסביר למשה שחכמים עתידים לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות. אותם כתרים נתפסים באגדה כהענקת סמכות לחכמים לפרש את המסורת וליצוק לתוכה תוכן חדש בכל דור ודור.
הקריאה בשני המדרשים הללו מובילה לטענה שהתורה שניתנה במעמד סיני כוללת מעצם טבעה ומהותה גם מקום למרחב פרשני הכרחי. על חכמים מוטלת אחריות לפרש בכל דור את התורה בכדי לאפשר את נצחיותה.
