שיעור זה הוא חלק מהקורס "יהדות כדת פרשנית" בהנחיית הרב ד"ר דניאל הרטמן. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
למי נתונה הסמכות לפרש את ההלכה ולהשפיע על עיצובה? מהן הטענות להצדקת סמכות החכמים לעיצוב ההלכה, לעיתים אף בניגוד לדבר אלוהים? בשיעור זה משרטט הרטמן קווים לאופיו של המתח בין סמכות האל לסמכות חכמים. באמצעות עיון בשני מקורות מהמסורת ההלכתית הוא מברר שאלות יסוד מהותיות ביחס לסמכות חכמים לפרש את ההלכה ולהשפיע על עיצובה.
המקור הראשון הוא מדרש מויקרא רבה, ובמרכזו ניצבת התפיסה שההלכה כולה נאמרה בסיני ("מקרא משנה תלמוד תוספת הגדה ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני"). הרטמן מציע שתי אפשרויות לקריאת מקור זה. הראשונה נצמדת לפשט הטקסט, ומציעה הבנה שמרנית לפיה פרשנות החכמים במרוצת הדורות הינה פעולה של שחזור דבר האל שניתן בסיני ואין בה כל חידוש. אפשרות אחרת רואה בטקסט הזה כטקסט מהפכני, המעניק סמכות לחכמים לפרש וקובע כי פרשנותם וחידושהם הם בעלי תוקף הלכתי זהה לזה של דבר אלוהים במעמד סיני.
המקור השני הוא אגדה תלמודית ("תנורו של עכנאי") העוסקת באופן ישיר ב"קרב הסמכויות", בין סמכות אלוהים לסמכות חכמים, לפרש ולהשפיע על עיצוב ההלכה. התלמוד מציג פולמוס סוער המתחולל בבית המדרש סביב שאלת לגיטמיות הפרשנות האנושית: ר' אליעזר סבור כי הסמכות הפרשנית נתונה לאלוהים בלבד, ואילו חכמים סבורים כי "לא בשמים היא" וכי סמכותם לפירוש ההלכה הינה הכרחית על מנת לאפשר לדבר האלוהים להיות נצחי.
