שיעור זה הוא חלק מהקורס "יהדות כדת פרשנית" בהנחיית הרב ד"ר דניאל הרטמן. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
כיצד ניתן להתמודד עם טקסט מן התורה הסותר עקרונות מוסריים? שיעור זה עוסק בפרשנות המצמצמת ככלי לצמצום חוסר המוסריות שבטקסט, עד כדי ביטול מוחלט של האפשרות לקיימו.
השלכותיה של הפרשנות המצמצת והדרישה המוסרית לנקוט בה, מודגמות בשיעור באמצעות לימוד המקרה של "בן סורר ומורה", תוך עיון במהלכים פרשניים שהוצעו להתמודדות עם הקביעה הקשה בספר דברים, לפיה דינו של בן סורר ומורה, המורד בהוריו ומתנהג בצורה גסה, הוא מוות.
אפשרות פרשנית ראשונה מודגמת במדרש הספרי, המתריס כנגד חוסר מוסריותו של הדין באמעצות שאלתו הנוקבת: "בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורה ומורה ימות?!". אולם, לאחר ניסיון להסביר את הדין ולתרצו ("אלא נידון על שם סופו") מותיר המדרש את הדין על כנו.
קולות אחרים, של פרשנים המסרבים לקבל את חוסר מוסריותו של הדין מצויים במשנה ובתלמוד: המשנה לא שואלת אמנם שאלות מפורשות על מוסריותו של הדין, אולם בכללים שקובעת מצמצמת את אפשרות יישומו על ידי הגבלת תחולתו (למשל: הדין יחול דווקא על בן ולא על בת, תחולת הדין רלוונטית לתקופה קצרה ביותר בתווך הלימנלי שבין ילדות לבגרות, "משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן" ).
פרשנות מצמצמת רדיקלית, מודגמת בדיון התלמודי, המפרש את דברי ר' יהודה שבמשנה "אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה". הגמרא מסבירה בשם ר' יהודה שמדובר בדרישה לזהות מוחלטת בין הורי הילד במראם, בגובה קומתם ובצליל קולם. בהגדירה תנאים בלתי ניתנים ליישום, פרשנות זו מצמצמת את תחולת הדין עד כדי עקירתו המוחלטת!
רעיון זה בא לידי ביטוי בקביעה "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר", המעבירה את דין בן סורר ומורה מתחום הדינים היישומים לתחום התיאורתי.
בסיום הסוגיה התלמודית מוצגת עמדה רדיקלית עוד יותר בשם ר' שמעון, שלא נוקט בדרך של פרשנות מילולית, אלא מתריס באופן ישיר כנגד מהות הדין ותוכנו הבלתי מוסרי בעליל: "וכי מפני שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאים אותו לסקלו?!" ומשיב: "לא היה ולא עתיד להיות! ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר". פרשנות מסוג זה מבטלת באופן ישיר את הדין מתוקף בלתי מוסריותו.
בניגוד למגמות פרשניות אלו, המבקשות למנוע את יישומו של הדין, מוצגת בסיום הסוגיה אמרתו של ר' יונתן המעיד "אני ראיתיו וישבתי על קברו". הרטמן מציע לראות באמירה זו כקריאה לנטילת אחריות מוסרית על המסורת. כרוצה לומר: חובה על חכמים לנקוט פרשנות לטקסט כדי להתאימו לנורמות מוסריות ראויות ולהבטיח על ידי כך את מוסריותה של המסורת היהודית, שאם לא כן – עלולים להיהרג ילדים.
