שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית נוכח אתגרי המודרנה" בהנחיית ד"ר אריאל פיקאר. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
תקציר ההרצאה
במאה ה- 18 ניצבו במרכז אירופה שתי עמדות מנוגדות המבקשות להתמודד עם אתגרי המודרניות ולשמר את הזהות היהודית לנוכח אתגרים אלו: הרפורמה והאורתודוקסיה.
שיעור זה מתאר את התפתחותה של תנועת האורתודוקסיה ומתמקד בשני הוגים אורתודוקסים המבקשים להציע התמודדות שונה מזו של הרפורמה. הראשון, הרב יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"), מדגיש את ההבדל בין הקיום היהודי לבין הקיום הנוכרי ואת הממד האי-רציונלי של האמונה היהודית. על-פי עמדתו, ההיפתחות להשכלה מסוכנת לאמונה הדתית, מאחר שתוביל ללימוד פילוסופיה ולמחקר, והיא עומדת בסתירה לתמימות הדתית ולמסורת היהודית.
ההוגה השני הוא, החת"ם סופר, נחשב אבי תנועת האורתודוקסיה. האמרה התלמודית "החדש אסור מן התורה" שבה השתמש, מבטאת את התנגדותו לכל שינוי ולכל חידוש בתחומי ההלכה, המנהג והפולחן הדתי. מכאן נולדה תנועת האולטרה-אורתודוקסיה – החברה השמרנית יותר בתוך החברה החרדית כיום בישראל.
שני גוונים נוספים ברצף שבין הרפורמה לאורתודוקסיה הם האורתודוקסיה המודרנית, על-פי שיטתו של הרב שמשון בן רפאל הירש ("תורה עם דרך ארץ"), שביקשה לשלב בין האורתודוקסיה למודרניות, והיהדות הקונסרבטיבית, המתאפיינת בגישה מדעית-ביקורתית להלכה היהודית.