/ תוכנית בארי

שיעור 3: "חדש אסור מן התורה"

האורתודקסיה במרכז אירופה
ד"ר אריאל פיקאר הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. פיקאר שימש בעבר כמנהל מרכז קוגוד והיה אחראי על ארגון סמינרי המחקר, על סיוע בתוכניות מחקר אישיות ועל קליטתם ושילובם של חוקרים חדשים. למכון הרטמן הוא הגיע כחוקר צעיר בשנת 2001. במשך השנים עסק במחקר והוראה בתוכניות המכון השונות. בשנים 2009 – 2018 שימש כמנהל החינוכי של תוכנית "בארי" במכון הרטמן. אריאל פיקאר הוא בוגר ישיבת הר עציון, שם

שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית נוכח אתגרי המודרנה" בהנחיית ד"ר אריאל פיקאר. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר ההרצאה

במאה ה- 18 ניצבו במרכז אירופה שתי עמדות מנוגדות המבקשות להתמודד עם אתגרי המודרניות ולשמר את הזהות היהודית לנוכח אתגרים אלו: הרפורמה והאורתודוקסיה.

שיעור זה מתאר את התפתחותה של תנועת האורתודוקסיה ומתמקד בשני הוגים אורתודוקסים המבקשים להציע התמודדות שונה מזו של הרפורמה. הראשון, הרב יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"), מדגיש את ההבדל בין הקיום היהודי לבין הקיום הנוכרי ואת הממד האי-רציונלי של האמונה היהודית. על-פי עמדתו, ההיפתחות להשכלה מסוכנת לאמונה הדתית, מאחר שתוביל ללימוד פילוסופיה ולמחקר, והיא עומדת בסתירה לתמימות הדתית ולמסורת היהודית.

ההוגה השני הוא, החת"ם סופר, נחשב אבי תנועת האורתודוקסיה. האמרה התלמודית "החדש אסור מן התורה" שבה השתמש, מבטאת את התנגדותו לכל שינוי ולכל חידוש בתחומי ההלכה, המנהג והפולחן הדתי. מכאן נולדה תנועת האולטרה-אורתודוקסיה – החברה השמרנית יותר בתוך החברה החרדית כיום בישראל.

שני גוונים נוספים ברצף שבין הרפורמה לאורתודוקסיה הם האורתודוקסיה המודרנית, על-פי שיטתו של הרב שמשון בן רפאל הירש ("תורה עם דרך ארץ"), שביקשה לשלב בין האורתודוקסיה למודרניות, והיהדות הקונסרבטיבית, המתאפיינת בגישה מדעית-ביקורתית להלכה היהודית.

מקורות נלווים

  1. הרב יחזקאל לנדא רב העיר פראג (הנודע ביהודה) דרשה לשבת הגדול (1782)
    והנה קם מאנשי עמנו איש רשע העיז בפניו שהתורה אינה חשובה מאומה והנימוסים חשובים יותר מהתורה […] כי הירא את ה' עיניו בראשו, ויאחז בזה ובזה, והתורה עיקר, ואף על פי כן לומד גם לשון צח ונימוסיים הנכונים המדריכים את האדם לכל דרך טוב, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, והרי עיקר מלאכתנו הוא משא ומתן וצריך לידע כתב ולשון וכן הסנהדרין שהם היו עמודי הדת של תורה היו צריכין להבין לשונות העמים. […] ובזה אזהרה לנו שלא להעמיק דעתנו בחקירות בדבר הנוגע בעסק האמונה. וכל דברי המחקרים בזה, יהיו מבני עמנו או מאיזה עם שיהיה בזה, הבל הבלים בדבר שאין שכל האנושי משיג. ועיקר הכל הוא האמונה לא השכל והחקירה. […] ושורש תורתנו היא האמונה במה שקיבלנו מאבותינו לא לילך בחקירות. […] אבל הזהרו מאוד ירא את ה', כי מתוך שתרגילו עצמכם בלשון תרצו לקרות גם כן בספרים שאינם מועילים ללשון רק חוקרי חקירות באמונה ובתורה. ועל ידי כן יעלה טינא חס ושלום בלבבכם בעסק האמונה.
  2. משה סמט, החדש אסור מן התורה: שות חתם סופר א, כח
    על דבר בית הכנסת ישנה שסתרו אנשי הקהל קדש והרחיבו בנין החדשה לרומם בית אלקינו ורוצים להעמיד הבימה שקורים בתורה בסוף בהכ"נ סמוך לארון הקודש ולא באמצע כמו שהיה מקדמת דנא באמרם שיהיה נוי והרוחה יותר בבהכ"נ מאשר תעמוד באמצע, ונפשו היפה בשאלתו אי שפיר דמי לשנויי או לא: […] והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום ורום מעלתו מקומו מוזכר לו לטובה למחות בחזקת יד להעמיד הדביר על מכונו וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום."
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics