שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית נוכח אתגרי המודרנה" בהנחיית ד"ר אריאל פיקאר. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
שיעור זה מתאר את תגובתם של חכמי ארצות האיסלאם למודרנה. סיפורם ההיסטורי של יהדות ארצות האיסלאם ביחס למודרנה שונה לחלוטין מזו של יהדות אירופה. עצם העובדה כי ההשכלה והמודרנה התפתחו וצמחו באירופה, אולם הגיעו לארצות צפון אפריקה דרך הקולוניאליזם האירופאי, הולידה מציאות מרוככת יותר. בארצות האסלאם לא נוצרה תנועת רפורמה וגם לא אורתודוקסיה כמו באירופה ולכן המסורת נשארה במרכז. מתוך כך השינויים לא נתפשו כבעיתיים העלולים לדרדר לעבר ההתבוללות.
הפן המתון ביחס למודרנה מודגם בשיעור באמצעות עיון בתגובתם של שני חכמים מזרחיים למודרניות: הרב בן ציון חיים עוזיאל, הרב הראשי בעת הקמת המדינה והרב עובדיה יוסף. הרב עוזיאל טוען שהרבנים צריכים לתת מענה לדור ובהקשר זה הוא רואה את סיסמתו של החזון איש "חדש אסור מן התורה" כחסם כובל למדי. הרב עובדיה יוסף נדרש להתייחס לשינוי במבנה בית הכנסת. ובמכתבו טוען שמאבקם של האשכנזים ברפורמה גוררת אותם להחמרות שאינן נדרשות ולכן אינו נבהל משינוי.
הפן השמרני יותר בחכמי המזרח מוצג גם הוא אצל הרב עובדיה יוסף עצמו, בתגובתו לחבישת פאה נוכרית לנשים נשואות. הרב עובדיה התנגד לחבישת פאה וטען שהפאה מסמלת את המודרניות ולפיכך צריך להתנגד. וזאת בשונה מרבנים אורתודקסים שמתירים פאה.
כיום, ניתן לראות את התפיסה המרוככת והשמרנית בזרם המסורתי. המסורתיות כפי שאנו מכירים כיום מציגה מורכבות ומאופיינת מחד בשמירת המסורת ומאידך מציעה גישה מתונה ופתוחה, שאין בה חרדה ופחד עמוק משינוי כמו שאפיין את הגישה הדיכוטומית של יהדות אירופה.
