שיעור 4: תגובת החכמים בארצות האסלאם למודרנה

שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית נוכח אתגרי המודרנה" בהנחיית ד"ר אריאל פיקאר. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר

שיעור זה מתאר את תגובתם של חכמי ארצות האיסלאם למודרנה. סיפורם ההיסטורי של יהדות ארצות האיסלאם ביחס למודרנה שונה לחלוטין מזו של יהדות אירופה. עצם העובדה כי ההשכלה והמודרנה התפתחו וצמחו באירופה, אולם הגיעו לארצות צפון אפריקה דרך הקולוניאליזם האירופאי, הולידה מציאות מרוככת יותר. בארצות האסלאם לא נוצרה תנועת רפורמה וגם לא אורתודוקסיה כמו באירופה ולכן המסורת נשארה במרכז. מתוך כך השינויים לא נתפשו כבעיתיים העלולים לדרדר לעבר ההתבוללות.

הפן המתון ביחס למודרנה מודגם בשיעור באמצעות עיון בתגובתם של שני חכמים מזרחיים למודרניות: הרב בן ציון חיים עוזיאל, הרב הראשי בעת הקמת המדינה והרב עובדיה יוסף. הרב עוזיאל טוען שהרבנים צריכים לתת מענה לדור ובהקשר זה הוא רואה את סיסמתו של החזון איש "חדש אסור מן התורה" כחסם כובל למדי. הרב עובדיה יוסף נדרש להתייחס לשינוי במבנה בית הכנסת. ובמכתבו טוען שמאבקם של האשכנזים ברפורמה גוררת אותם להחמרות שאינן נדרשות ולכן אינו נבהל משינוי.

הפן השמרני יותר בחכמי המזרח מוצג גם הוא אצל הרב עובדיה יוסף עצמו, בתגובתו לחבישת פאה נוכרית לנשים נשואות. הרב עובדיה התנגד לחבישת פאה וטען שהפאה מסמלת את המודרניות ולפיכך צריך להתנגד. וזאת בשונה מרבנים אורתודקסים שמתירים פאה.

כיום, ניתן לראות את התפיסה המרוככת והשמרנית בזרם המסורתי. המסורתיות כפי שאנו מכירים כיום מציגה מורכבות ומאופיינת מחד בשמירת המסורת ומאידך מציעה גישה מתונה ופתוחה, שאין בה חרדה ופחד עמוק משינוי כמו שאפיין את הגישה הדיכוטומית של יהדות אירופה.

מקורות נלווים

  1. הרב בצמ"ח עוזיאל, הקדמה לשו"ת משפטי עוזיאל, 1935
    "תנאי החיים, שנויי הערכים, תגליות הטכניקה והמדע, מולידים דור דור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן. אין אנו יכולים להעלים את עינינו משאלות אלה ולומר "חדש אסור מן התורה" […] אבל זו היא חובתנו לפשפש בהלכות ללמוד סתום מן המפורש… דבר מתוך דבר"
  2. הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר ח, יז (1992) תשובה לרב ממרוקו על שינוי בית הכנסת
    ג) והאמת ניתנה להאמר שכל מה שהרעישו גאוני ישראל בארצות אשכנז להקפיד על העמדת הבימה באמצע בהכ"נ, עיקר כוונתם כנגד הריפורמים למיניהם שהיתה להם כוונה זדונית בבתי הכנסת לדמותם ולהשוותם לכניסיות ולבתי תפלות של הנוצרים, ועליהם נאמר וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, שאף שאין בזה איסור מן הדין, מ"מ אם כוונתם בזה להתדמות להיכלי שרים, קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות. ואין ראוי לנו בגלותינו להתדמות להם, ואין לחדש דבר וכו', ע"ש. וכ"ש להתדמות לבתי עובדי אלילים, ולכן יצאו גאוני ישראל כנגדם בכל תוקף, עם כמה חרמות ואיסורים להתרחק מהם ומהמונם, ובעוז ותושיה עמדו בפרץ נגד מחללי כרם ה' צבאות, בקעה מצאו וגדרו בה גדר […] לפ"ז נראה שבמקומות שאין ריפורמים מצויים שם כמו במצרים ובמרוקו וכיוצא בהם יכולים לסמוך על דברי מרן הכסף משנה להקל בזה, כשיש צורך בדבר משום נוי והרווחת ביהכ"נ. דבכה"ג לא גזרו גאוני אשכנז. […] ולכן נראה לענין הלכה, שאפילו אם קבעו התיבה באמצע, והוצרכו מאיזה סיבה להעביר התיבה לסוף בהכ"נ רשאים לעשות כן, אבל במקום שהריפורמים מצויים יש להקפיד שתהיה התיבה באמצע דוקא, וכמו שביארנו לעיל.
  3. הרב עובדיה יוסף על חבישת פאה נוכרית
    הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ה אה"ע סימן ה (1969)
    לשאלת רבים וכן שלמים אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים: בפאה נכרית לראשה, במקום מטפחת או כובע? …ומכל שכן בדורות הללו שעושים הפאות נכריות במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם האשה הלזו הולכת בשערותיה הטבעיות, או בפאה נכרית, ובודאי שיש בזה פריצות, מלבד החשש למראית העין… שעיקר המנהג של פאה נכרית יצא ע"פ הגוים באופנות המתחדשות חדשים לבקרים, שרשם מעמלק, בודאי שיש בזה ובחקותיהם לא תלכו, הואיל ויש בו פריצות וחציפות… ולכן גם המנהג הזה שידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, ע"פ תורתנו הקדושה…