שיעור זה הוא חלק מהקורס "זהות יהודית נוכח אתגרי המודרנה" בהנחיית ד"ר אריאל פיקאר. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
שיעור זה מתאר את התפתחותה של תנועת הרפורמה. התנועה הרפורמית קמה בעקבות תהליכי ההתבוללו של המודרניזציה. בברלין ובהמבורג בשנים 1818-1819 מוקמים בתי התפילה ראשוניים של הרפורמים. אלו מבטאים עיצוב מחדש של היהודים כך שתתאים לזהותם של היהודים הגרמנים המודרניים.
אחד מחידושי הרפורמה היה ביחס ללימוד התורה. שותפו של מנדלסון, נפתי הרץ ויזל טוען שיש לחנך את הילדים לתורת האדם ולא רק לתורת ה'. הצעתו של ויזל היתה לבנות מוסדות חינוך שבהם לא ילמדו רק תורה אלא גם השכלה כללית. הבשורה החדשה של ויזל מניחה שהחכמה אינה רק בתורה ויש ללמוד השכלה ומדע. עבור יהודי ברלין, דברי ויזל היו בגדר "הצלה". משום שבכך יהודים לא יצטרכו לבחור בין זהות יהודית או מודרנית אלא זהות יהודית מודרנית שמכירה בהשכלה שמכירה בתורת ה ובתורת האדם.
החידוש השני מופיע במרחב התפילה. שינויים רבים באו לידי ביטוי במרחב זה: שינוי שמו של בית הכנסת הנקרא ה"טמפל" (היכל), הדרשות נאמרו בשפה הגרמנית, השירה התנגנה ע"י עוגב בשבת. שינויים אלו מבטאים הפנמה של ערכים מודרניים, כגון ערכי האסתטיקה של בית הכנסת המושפעים מהסביבה -הנצרות. כך גם לגבי טקסט התפילה, הרפורמים מקצרים תפילה, ומבטלים את התפילה אודות הקורבנות.
הרפורמה הציגה לאורך השנים שינוי מתמשך. דוגמא לכך הוא היחס לציונות. במאה התשע עשרה התנגדו לציונות אולם לאחר השואה התנועה הרפורמית החלה לתמוך בתנועה הציונית. המעבר של הרפורמה מגרמניה לארה"ב שינתה את השינוי של הרפורמה. התנועה הרפורמית רואה כערך להיות קשובה לרוח התקופה, ולהניח כי זהותך היהודית צריכה להיות התאמה מצד היהדות למציאות הסובבת.
