"הפמיניזם היהודי מעורר שאלות חדשות על טקסטים עתיקים וגורם להסתכלות חדשה ורעננה עליהם, ומתוך כך ממש לשינויים בפרקטיקות של החיים הדתיים היומיומיים, ובאופנים שבהם נשים מרשות לעצמן לממש את מלוא אישיותן." כך אמרה פרופ' רונית עיר-שי בראיון שקיימה עם נורית יעקבס-יינון בתכנית "הולכות בחצות" בגלי צה"ל. לדעתה, זו תנועת ההתחדשות היהודית החשובה ביותר בדור האחרון.
סבותיה של עיר-שי נולדו באפגניסטן, ולא ידעו קרוא וכתוב. "אין עלבון קשה מזה לאנושיות שלנו," אמרה עיר-שי. "גם לי היה קשה עם התחושה שאני לא מסוגלת להיות שותפה שווה ביצירה הרוחנית התרבותית הדתית של העם שלי. זו היתה כמעט תחושה של השפלה." על כן התיקונים שהתנועה הפמיניסטית, ובפרט זו הדתית, מביאים לעולם חשובים כל כך בעיניה.
"אבל הפמיניזם – ודווקא הפמיניזם הדתי יותר מכל – מצליח דווקא מפני שהוא עושה תיקונים בעולם, ולא מנסה לתקן את העולם. 'תיקון עולם' זו מילה מאוד גדולה, וכשהיא מיתרגמת למהפכות, זה חבל. כי מהפכות האומרות 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה' – דינן ברוב המקרים להיכשל.
"אבל הפמיניזם מביא תיקונים הדרגתיים, נחושים וממוקדמים במטרה, ואלה תיקונים שמצליחים להיטמע, להישאר, ומתוכם מתקדמים הלאה."
אז איך קרה שלפמיניזם יצא שם רע כל כך? מדוע קשה לראות נשים נלחמות על הצדק שלהן? ומה כוחו של מושג "מגדר", שהפמניזם הביא לעולם?
מוזמנים ומוזמנות להאזין לראיון המלא.
