יהודה ניגש אל יוסף, נואם את נאום חייו. חיי בנימין מוטלים על הכף, האם יצליח לפדותו? או אולי נידון בנימין לחיות בשבי מצריים לכל ימי חייו? הנאום עושה את שלו, יוסף נשבר ומגלה את עצמו. מה שבר את יוסף? מה יצר את נקודת המפנה? על השאלות הללו צריך לתת שתי תשובות: האחת – ביודענו מי הוא יוסף, מה בנאום פורט על מיתריו. השניה – מנקודת מבטו של יהודה, שאיננו יודע כי האיש העומד אל מולו הוא יוסף.
התשובה הראשונה היא פשוטה. בחלקו הראשון של הנאום יוצר יהודה תמונת מראה של הדיאלוג המתמשך בין האחים ובין ה'איש'. כל שלב מכיל ביטויים שיהודה לא יכול לדעת עד כמה הם ממוטטים את מערכי נפשו של 'יוסף': יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן, ואחיו מת, ויוותר הוא לבדו לאמו, ואביו אהבו… לא יוכל הנער לעזוב את אביו, ועזב את אביו ומת…והורדתם את שיבתי ביגון שאולה… ונפשו קשורה בנפשו… כל הביטויים האלה חותכים בבשרו של ה'איש', אך הם עושים זאת רק מפני שהוא יוסף. יהודה לא יודע זאת, מהי חוכמת הדיבור שלו? מה הם הכלים שהוא חשב שישפיעו על יוסף?
נראה שכלי העבודה שהכין יהודה היה ה'מהפך'. החלק הראשון של הנאום – החלק המשקף – מציג את יעקב ובניו כחלשים, כפגועים, כסובלים. והיה כראותו כי אין הנער, ומת, והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאולה. כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר: 'אם לא אביאנו אליך, וחטאתי לאבי כל הימים'. אפשר לצפות כי בתודעתו של ה'איש' – מצטיירים האב היורד ביגון שאולה והבן החוטא לאביו כשני אומללים. אם ה'איש' קורץ מגזע העריצים, הרי שהמסכנות הזאת לא תטלטל אותו. אלא שכאן מופיע המפנה, והבן המסכן המפחד לחטוא לאביו – מתגלה כאמיץ לב באופן יוצא דופן: ועתה. ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו. לאחר התפנית שוב חוזר המניע, אלא שעכשיו הוא נשמע כבוקע ממקום של כח ולא ממקום של חולשה: … כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי. עושה רושם כי יהודה קיווה כך למוטט את קשיות לבו של ה'איש'.
יהודה לא ידע שמולו עומד יוסף. יוסף שומע את הדברים האחרונים ברובד נוסף אותו יהודה לא יכול היה לצפות: אני יהודה דואג לאבא, אתה יוסף גורם לו סבל. אם כך, על יוסף פועלים כמה וכמה כוחות, חלקם מתוכננים על ידי יהודה וחלקם לא. הוא שומע על יסורי אביו, הוא נפעם מהמהפך בדמות יהודה ממסכן וחלש לגיבור וחזק, והוא נפגע מכך שיהודה מבליט את דאגתו לאביהם בעוד הוא נותר – בתודעתו – מאחור.
כיצד מגיב יוסף? ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא: 'הוציאו כל איש מעלי!' ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי… ויאמר יוסף אל אחיו: 'אני יוסף. העוד אבי אחי?!… אני יוסף אשר מכרתם אתי מצרימה. ועתה אל תעצבו… כי למחיה שלחני אלהים לפניכם…' יוסף מגיב לכל המהלומות שספג. אתה יהודה האיש האמיץ, אבל אני יוסף! אי אפשר שלא לשמוע כאן מעבר להתוודעות – העצמה של העצמי. העוד אבי חי – ביטוי לחרדה לשלום אביו. כי למחיה שלחני… מצד אחד יוסף מנסה להמעיט את תחושות האשמה של האחים על כך שמכרו אותו. למרות שהתכוונתם לפגוע בי, בסופו של דבר אני עליתי לגדולה וכך אני יכול להציל אתכם. מהצד השני הוא ממעיט את תחושות האשמה שלו על אשר פגע באביו, הנה אינני רק בן פוגעני – אני גם בן מציל ועוזר לכם ולאבא.
הנה כי כן, השיחה האחת מתפצלת לכמה וכמה שיחות גלויות ונסתרות. מכות וחבטות שונות חובט יהודה ביוסף, ויוסף מוסיף חבטות נגדיות ומגננות משלו. השאלה החריפה העולה מהשיחה המתנפצת הזאת לכמה וכמה שיחות – האם היתה תקשורת בין יהודה ליוסף, או שמא כל אחד דיבר בתוך בועת חייו ופירש לו פירושים משלו להתרחשות?
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
