אף אחד לא יכול היה לדמיין בפתח שנת תש״פ את מה שחווינו בה. נדמה שהכל השתנה, וגם האופן שבו אנחנו חוגגים את תחילת שנת תשפ״א אחר כל-כך, ורחוק כל-כך ממה שקיווינו לו.
אבל דווקא עכשיו חשוב לזכור שבכל חג טמונה עבורנו מתנה. מתנה של התבוננות ושל כוונה, הזדמנות לא רק לשמוח בחגינו, אלא גם לחשוב על חיינו ולדייק את הדרך שבה אנו הולכים. במילותיו של הרמח״ל: ״כל אור גדול שהאיר בזמן מהזמנים – בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון״. מהו האור המיוחד שמאיר לנו בראש השנה? ואיך נזכה לקבלו?
בראש השנה אנחנו חוזרים למומנטום של הבריאה. על-פי המדרש, בכ״ה באלול נברא העולם ובא׳ בתשרי נברא האדם. וכך, בתוך מרוץ החיים, על אתגריו ועל שמחותיו, ניתנת לנו הזדמנות למעין לידה מחודשת. חגי תשרי דופקים על שערי לבנו ומבקשים מאיתנו להעז להתחדש.
בזמנים הללו, של מגיפה עולמית, שמעלה גם שאלות חברתיות ונושאת עמה קשיים כלכליים וסבל נפשי, כמעט מתבקש שכמו החייט בסיפור החסידי – נשב גם אנחנו בזמן חשבון הנפש, ולצד בקשת המחילה על עוונותינו שלנו, נסכים למחול לקב״ה על כל מה שהמיט עלינו בשנה שחלפה.
ובכל זאת, דווקא בראש השנה השונה מכל מה שהכרנו, מוטב שניכנס בפתח שיום בריאת האדם פותח לנו ונשאל את עצמנו: באיזה כיוון עלינו להתחדש השנה? לאן נכון לכוון את תהליך התשובה?
בעל השפת אמת, ר׳ יהודה אריה ליב אלתר, אומר על הפסוק ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״ כי ״עיקר התשובה הוא לתקן השליחות שנשתלח האדם לעולם הזה. וכתוב ׳כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו׳ (ישעיהו נה, י-יא). והקב"ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם בעולם מכח אל הפועל לעשות בהם פירות ואז ישוב בשליחותו לפניו יתברך״.
זה הזמן לחשוב מחדש על הייעוד שלנו בעולם. אלו מעשים מיטיבים אני יכולה לעשות כעת, מעשים שיהיו בחינת פרי – שמשפיע מטובו גם לזולת, ומכיל זרעים לבאים אחריו. זו אינה עבודה עצמית בלבד. ההבנה מהו הפוטנציאל הייחודי שלי, מהי השליחות המסוימת שעלי להוציא מהכוח אל הפועל, נובעת לא רק מהתבוננות פנימית על רצונותיי ויכולותיי. למעשה, עליי להתבונן סביב. בכל תקופה קיים תפקיד מסוים המיועד לנו.
בדבריו לקראת יום כיפור, סבו של בעל השפת אמת, ר׳ יצחק מאיר אלתר, קורא לנו לבדוק מהי העבודה של הרגע הנוכחי: ״׳אם אין אני לי מי לי׳: אם אני לא אעשה את העבודה שלי מי יעשה עבורי? כל אחד צריך לעשות את עבודתו בעצמו. ׳אם לא עכשיו אימתי׳: מתי יהיה העכשיו הנוכחי, העכשיו של הרגע שאנו מדברים הלא טרם היה מאז בריאת העולם ולא יהיה יותר. לפניו היה עכשיו אחר, אחריו יהיה עכשיו אחר, וכל עכשיו ועבודה שלו״.
אנחנו רגילים לחשוב על הייעוד שלנו כעל דבר מסוים. אבל השליחות אינה אחת אחת ויחיד. עלינו לשאול את עצמנו מהי העבודה שלי בעכשיו הנוכחי? כעת זהו רגע ייחודי בעולם. רגע שבוע העולם זקוק לריפוי יותר מתמיד. מה התגלה לנו על יכולותינו? איך אנחנו יכולים להושיט יד למי שזקוק?
בראש השנה, יום בריאת האדם, אנחנו מוזמנים לכונן את עצמנו מחדש: למצוא את השליחות הייחודית הנכונה לנו בעת הזאת, ולעשות את חלקנו בתיקון.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
