אחת השאלות שמעסיקה את יהודי ארצות הברית היא עד כמה הזהות שלהם צריכה להיות גלויה לעין כל: האם נכון, למשל, להתעקש על הצבת חנוכיות לצד עצי המולד בדצבמר? איך יש להתייחס באופן ציבורי למדינת ישראל? והאם נכון לדבר על אנטישמיות?
בניגוד לסוגיות האלה, דווקא התביעה לכשרות הפכה גלויה לעין, פומבית ומאוד פופולרית. אז מה בעצם הפך את המילה "כשר" למילה נרדפת לטוב ונכון גם בקרב התרבות הצפון אמריקאית שאינה יהודית?
דוד צבי קלמן מקדיש שלושה סרטונים קצרים לכשרות בצפון אמריקה, ולמה שאפשר ללמוד ממנה על היחסים בין היהודים שם לבין מדינותיהם.
תווית הכשרות על מוצרי מזון כשרים נולדה לפני כמאה שנה, והיתה הראשונה מסוגה בארה"ב – עוד לפני תוויות משרד הבריאות האמריקאי, (ה-FDA), תוויות הטבעונות, ה"אורגני" וכו'.
איך נוצר הסימן שרק יהודים יבינו, ואחרים לא יירתעו מפניו, ומדוע כששומן החזיר בעוגיות אוראו הומר בשומן צמחי – היה זה הסימן שהיהודים הצליחו סוף סוף להפוך לאמריקאים לכל דבר, מבלי לוותר על זהותם היהודית.
מוזמנים ומוזמנות לצפות בסרט הראשון בסדרה (אפשר להפעיל כתוביות בעברית על ידי לחיצה על גלגל השיניים בפינה העליונה מימין).
אם אתם מטיילים בקנדה או בארה"ב, ונתקלים במעדנייה עם השלט "מאכלים יהודיים", "מסעדה יהודית", או "כושר סטייל" – אין שום סיבה להניח שהמנות המוגשות בה כשרות. "אין ברית נישואין בין ההלכה לבין התרבות", אומר קלמן: יש יהודים שהמטבח היהודי קרוב מאוד ללבם בעוד זיקתם להלכה קלושה, והתשוקה למאכל היהודי נובעת לעיתים קרובות מזכרונות ילדות, ולא ממגבלות הלכתיות.
מוזמנים ומוזמנות לצפות בסרט השני בסדרה (אפשר להפעיל כתוביות בעברית על ידי לחיצה על גלגל השיניים בפינה העליונה מימין).
המילה "כשר" באנגלית הפכה מזמן למילה נרדפת ל"נכון", "לגיטימי" ו"חוקי". אבל האם אמנם אפשר לקשר בין תווית הכשרות, שיותר ויותר חברות אמריקאית חפצות בה, לבין פניו האתיות והמוסריות של מוצר?
האמת היא, שכמו בארץ, גם בצפון אמריקה, מוצרים שמקבלים תווית כשרות אינם בהכרח בריאים יותר, או אורגאניים יותר, ואי אפשר להסיק מתווית הכשרות שהם יוצרו בהקפדה על אתיקת העסקה.
אבל אם כשרות היא חלק מההלכה היהודית, וההלכה היהודית אמורה להיות מורת הדרך לכלל החיים היהודיים – היתכן, שתהיה נפרדת מהמוסר?
סרט שלישי ואחרון בסדרה (אפשר להפעיל כתוביות בעברית על ידי לחיצה על גלגל השיניים בפינה העליונה מימין).