לאורך ההיסטוריה מצאה ההלכה היהודית את האיזון המתמיד שבין קיום מצוות "פרו ורבו", הנתפסת כמצווה מרכזית ומכוננת במסורת היהודית, לבין ערכים ואינטרסים אחרים; כך למשל, שיקולים של פרנסה, חינוך הילדים ושלום בית נחשבו כלגיטימיים ונלקחו בחשבון מול חובת המצווה "פרו ורבו". אך בפסיקת ההלכה של מאה השנים האחרונות ניתן להבחין כי איזונים אלו פינו את מקומם לטובת תפיסה אותה אני מכנה "אידיאולוגיה של פריון", תפיסה שנפגעיה העיקריות הן הנשים.
במחקר מקיף שפרסמתי לאחרונה בחנתי את התייחסותם של פוסקי ההלכה במאה השנים האחרונות לשתי סוגיות מרכזיות, שניתן לכנותן "מין ללא פריון" (למשל הפלות, מניעת הריון ותכנון המשפחה) ו"פריון ללא מין" (הפרייה מלאכותית, הזרעה מלאכותית ופונדקאות). התייחסתי לפסקי ההלכה הללו מתוך נקודת מבט ביקורתית ולאור תיאוריות של מגדר. תוצאות מחקרי מצביעות על פער בין הפסיקה הנוגעת ל"מין ללא פריון" לבין זו העוסקת ב"פריון ללא מין": בעוד המגמות ההלכתיות השולטות גילו נטייה מובהקת להחמרה בכל מה שקשור להפלות, מניעת הריון ותכנון המשפחה, בסוגיות הקשורות לפריון מלאכותי ניכרת נטייה להקלה הלכתית מופלגת של הפוסקים המרכזיים.
לאחר עיון במאות תשובות הלכתיות הגעתי למסקנה כי בבסיס שתי התופעות הללו – הקלה על הבאת ילדים לעולם ללא קיום יחסי מין והחמרה על קיום יחסי מין שאינם כרוכים בפריון – עומד ערך מרכזי אחד: זו היא "האידיאולוגיה של הפריון" שהשתלטה על השיח ההלכתי במאה השנים האחרונות, בעיקר לאחר השואה והקמת מדינת ישראל. אידיאולוגיה זו מעמידה את ערך הפריון וההולדה כערך מרכזי בסולם הערכים שלה, ודוחה מפניו ערכים רבים אחרים.
ההשלכות המגדריות של אידיאולוגית הפריון על חיי הנשים הן מרחיקות לכת, ולמרבה הצער, מהתשובות ההלכתיות עולה כי הפוסקים לא מספיק רגישים אליהן. כל מי שמצוי בשיח המתהווה בקרב נשים דתיות ביחס לגופן ולתפקידן, במיוחד בהקשר ההולדה והפריון (שיח הנמצא בתחילתו, ומתרחש בעיקר ברשתות החברתיות האינטרנטיות), יכול להווכח בהיקף הפגיעה של אידיאולוגית הפריון בנשים ועד כמה קולן לא נשמע עד כה מבעד לפסיקות ההלכתיות ההגמוניות. קיימות עדויות מצטברות של נשים אודות התשישות מהלידות הצפופות ואודות חוסר ההצלחה "לשכנע" את הממסד הרבני מדוע חשוב להן לדחות את לידת הילד הראשון למשך כמה שנים לצורך ביסוס אקדמי, כלכלי או זוגי. אכן, מעיון בתשובות בנושא עולה כי הפוסקים אינם מחשיבים את הצרכים המקצועיים והאקדמיים כבעלי משקל בשאלת תכנון המשפחה, והם נפטרים בדרך-כלל כ"שיקולים קרייריסטים" שאין להעמידם באותו מישור מול החובה הערכית וההלכתית להולדת ילדים (יוצא מן הכלל המעיד על הכלל בנושא זה הוא הרב ליכטנשטיין, שהכיר ברכישת השכלה ובבניית זוגיות כערכים חשובים וכתב במפורש שהדבר יוצר תמונת מצב הלכתית שונה לחלוטין לגבי סוגיית תכנון המשפחה. בעקבות הרב ליכטנשטיין צעדו אף רבנים נוספים, אך הם אינם מהווים עדיין קול משמעותי מספיק בעולם ההלכה). לאחרונה אף נעשו כמה סרטים תיעודיים העוסקים בנושא זה ומביאים את סיפוריהן של נשים העסוקות במצוות "פרו ורבו" ובגידול ילדים, תוך המחשת המחיר שנשים אלו משלמות (למשל הסרטים "שירה" ו"חרדות").
השלכות חמורות אחרות של אידיאולוגית הפריון על נשים נמצאות במישור הרפואי: המחקר המקיף שנערך לאחרונה בבית החולים הדסה עין-כרם העלה שנשים שיולדות בגיל מוקדם מעל חמישה ילדים נמצאות בסיכוני תחלואה ותמותה גבוהים בהרבה מאשר נשים שיולדות עד ארבעה ילדים.
ראיונות שקיימתי עם רופאות נשים באיזור ירושלים הבאות במגע עם מטופלות דתיות וחרדיות העלו גם הן תמונה עגומה: נשים רבות כורעות תחת נטל ההריונות וגידול הילדים ומשוועות להגדלת רווחי הזמן שבין הלידות ולדחיית ההריון הבא. במקרה אחד סיפרה רופאה על אישה שהגיעה אליה ובידה כסף מזומן שצברה בכדי לעבור תהליך של התקנת התקן-תוך-רחמי למניעת הריון, כנראה ללא ידיעת בעלה.
כאשר הקולות המושתקים הללו מתחילים להישמע, ניתן להבין כי הפסיקה ההלכתית שנכתבה עד כה נשענה בעיקר על תפיסות מהותניות לפיהן טבען של נשים הוא לרצות ללדת ולגדל ילדים רבים, וכי פסיקה זו לא אותגרה מספיק על ידי קולותיהן של הנשים עצמן.
כאמור לעיל, אידיאולוגיה זו של פריון לא אפיינה את המקורות ההלכתיים הקדומים, ששמרו תמיד על מערכת של איזונים ובלמים מול מצוות "פרו ורבו". השיח ההלכתי הקודם למאה השנים האחרונות מגלה גמישות רבה ביחס לשאלות של מין ללא פריון. כך למשל, בסוגיות הקשורות להפלה ישנם מקורות תלמודיים שבניגוד לשיח ההלכתי המודרני אינם מתחשבים בחיי העובר ובשמירה עליהם כערך הלכתי. מנגד, בשאלות של פריון מלאכותי, מתבלטת הפסיקה של המאה האחרונה בהקלות המופלגות שאימצה כדי לאפשר את ההולדה גם במצבים מסובכים מבחינה הלכתית ומוסרית. שיקולים מוסריים בסוגיות כמו הפריות מלאכותיות ופונדקאות (כמו למשל סחר באיברים או ניצול נשים ממעמדות נמוכים) כמעט שאינם נשמעים בשיח ההלכתי.
כיצד נולדה "האידיאולוגיה של הפריון"? לדעתי ניתן להראות בצורה די ברורה כי זו היא תגובת-נגד לתמורות האדירות שחלו במעמד האישה במאה וחמישים השנים האחרונות. דוגמא בולטת לכך היא פסיקתו של הרב משה פיינשטיין, שהתשובה הראשונה והמחמירה שחיבר בנושא הפלות נכתבה ברוסיה בדיוק באותה תקופה בה המשטר הסובייטי התיר בחוק ביצוע הפלות באופן גורף. בפסיקות מאוחרות יותר מציין הרב פיינשטיין במפורש כי עמדתו ההלכתית מכוונת כנגד הפרצה שיצרה הרוח הליברלית בחיים המסורתיים, ומבהיר את עמדתו לפיה תפקידן של נשים הוא הולדה וגידול ילדים.
***
המחקר המתואר כאן עשוי לטעמי להוות פתח לפרוייקט חדש במחקר של הפילוסופיה של ההלכה – הפרוייקט המגדרי. לפרוייקט זה יהיו שתי מטרות מרכזיות: הראשונה היא לחלץ מתוך פסיקות הלכתיות בתחומים שונים את התפיסות המגדריות הגלומות בהן, הן ביחס לנשים והן ביחס לגברים. המטרה השנייה היא לחשוף את העובדה כי הדרך ההלכתית הרווחת כיום אינה מחוייבת המציאות, והיא רק אפשרות אחת מתוך כמה גישות הלכתיות, כולן מרכזיות בשיח ההלכתי הקדום ו"אותנטיות" באותה מידה. לא פעם מתגלה כי תפיסות אידיאולוגיות הגמוניות השתלטו על השיח ההלכתי במסווה של "הכרחיות" הלכתית, אך כשחושפים את הקונטינגנטיות שלהן ואת מניע האידיאולוגי העומד מאחוריהן מתגלה הכוחניות המסתתרת במהלך. כך יציע הפרוייקט המגדרי מעין "גניאולוגיה" של פסיקות הלכתיות והתפתחותן, ובאמצעותה יבחן אילו גישות הלכתיות נדדו מן השוליים למרכז ואילו נדחקו מן המרכז לשוליים. שאלה מרכזית נוספת בפרוייקט זה תהיה את מי משרתת ההבנייה שעברו המקורות ההלכתיים ובעיקר – במי היא פוגעת.
