כשבחרתי לעזוב את החברה החרדית ולשרת בצבא הבטחתי לעצמי שהסיפור החסידי שלי ישתנה-לא אסכים עוד להתחבא בביתי ולשתוק כאשר יהודים נפגעים. הבטחה זו היא שגורמת לי להודות יום יום על כך שיש לי מדינה יהודית משלי. אך אותו קול עצמו מתקומם בתוכי ושואל: כיצד זה שאני ובני עירי היהודים איננו נוקפים אצבע כדי למנוע יצירת סיפורים זהים, רק הפוכים, בינינו לבין בני הקהילה המוסלמית בירושלים?כיצד אני יכול לצפות לכך שפלסטינים ישתפו אתי פעולה על מנת לבנות עתיד שונה, כאשר מדי שנה, אנחנו האנשים שחפצים בריבונות המוסר
היהודי איננו עושים מאומה כדי להגן עליהם?
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
