קהל רב נאסף בבית המדרש במכון הרטמן ביום שני שעבר (3.6.24) במסגרת "כנס מאמינים", כדי להתפלל יחד לשלום ירושלים, לשובם של כל החטופות והחטופים ועל כל שבורי הלב. בהובלה של קהילת ציון ונשות ואנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים ובהשתתפות מוזיקאים ומוזיקאיות מכל הדתות.

כמו בכל שנה – והשנה, בימים נפיצים ורועדים במיוחד – הגיעו לכנס מאמינים ומאמינות מכל הדתות של ירושלים. ואלה הדברים שנשא השיח ח'אלד אבו ראס בפתיחתו:

ברוכות הבאות וברוכים הבאים להתכנסות "מאמינים מאמינות מֻאְמִנוּן מֻאְמִנַאת".

שמי ח׳אלד ואני חוקר במכון שלום הרטמן וחבר בארגון "בני אברהם לשלום".

זוהי השנה השלישית שאני משתתף בהתכנסות המיוחדת של "מאמינים מֻאְמִנוּן". בשנתיים שעברו, אנחנו המאמינים, התכנסנו לציין את שבחי העיר האהובה ירושלים אל־קֻדְס והתפללנו לשלום העיר.

אולם השנה התכנסות " מאמינים מאמינות מֻאְמִנוּן מֻאְמִנַאת" באה בימים נוראים, ימים של כאב וסבל, ימים של ייסורים ואבל, ימים של אבדן ועצב. הכאב עמנו. אכן. לא חלף הכאב, והאש עודנה בוערת. אנחנו בימים קשים שהאנשים איבדו את התקווה ונכנעו לקולות הייאוש.

אבל, האמונה אינה נכנעת לייאוש, האמונה מחזקת את התקווה ואת הטוב, האמונה שומרת על המוסר בנסיבות הקשות ביותר, וכך כעת בתקופה הקודרת, אליה נקלענו. אין מקום לייאוש, יַאְס בערבית, בסולם הערכים של המאמינים. הקוראן, ספר הקודש של המוסלמים, מציין בסיפור יוסף את דברי הנביא יעקב או ישראל לבניו, בעת שיוסף, מושל מצרים, עיכב את אחיו בנימין [הוא אחיהם הקטן]. יעקב מצווה על בניו, לָרֶדֶת מצרימה ולחפש את יוסף ואחיו. וְזוֹ לשון יעקב בסיפור: ״ בָּנַי, לכו והתחקו אחר יוסף ואָחִיו, ואל תיוואשו מרחמי אללה. רק האנשים הכופרים יאמרו נואש מרחמי האל״.

אז מה פשר הצרה שאנחנו חיים? מה עלינו ללמוד או לעשות בעת צרה?

ראשית, כל אסור להתייאש: ״אַל תיוואשו מרחמי האל״ לַא תַקְנַטוּ מִן רַחְמַתִ אַללַּהּ. הייאוש אינו תוכנית עבודה. הייאוש הוא תנועה שלילית של התכנסות פנימית שאיננה מובילה לשום תוצאה, אינה מניבה פרי, ואף מביאה לכפירה.

שנית, אם נקרא היטב את הפסוק, נראה כי הנביא יעקב עליו השלום מצווה על בניו ללכת ולהתחקות אחר יוסף ואחיו. במילים אחרות, יעקב תובע מבניו לעשות מעשה. לבצע עשייה, פעולה או תנועה. משום שהאמונה מלווה בעשיית הטוב.

אחד הדברים שאנחנו לומדים מן הקוראן הוא שהאדם המאמין עומד למבחן, ניסיון, בַּלַאא׳, על מנת שיתחזק באמונתו ויסיר את הספקות שבתוכו. לפעמים, המבחן קשה מנשוא, אבל נסתרות דרכי האל.

בסוף השבוע הקרוב מתחיל חודש ד׳וּ אל־חִגַ׳ה שבו המוסלמים מקיימים את מצוות אל־חַגּ׳, העליה לרגל למכה, לזכר מעשהו של אבינו אִבְּרַאהִים אברהם אבי המאמינים עליו השלום. אברהם צווה לעקוד את בנו, ואכן אברהם ובנו (יצחק או ישמעאל) עמדו שניהם במבחן עד שנפדה הבן ממעשה העקדה. סיפור זה מכונה בקוראן ״הניסיון הברור״, והתוצאה של מבחן זה שאברהם עליו השלום זכה בפדיון בנו, ונותר מעשה זה זֵכר לדורות הבאים.

בערב זה אני מחבק את הכאב של כל המאמינים בירושלים ובארץ, אני מחבק את כאבם של האנשים שאיבדו את יקיריהם, אני מחבק את הייסורים של משפחות החטופות והחטופים, מחבק באהבה ובאמונה כי האל אללה אשר העמיד את המאמינים שלפנינו במבחנים קשים מנשוא, מעמיד אותנו את כולנו במבחן: יהודים, מוסלמים ונוצרים. האל מבקש במבחן שאנחנו נישאר מאמינים, נחזיק בתקווה, נשמור על קדושת החיים של כולנו, נפעל למניעת שפיכות דמים בארץ הקודש. בואו נרדוף השלום ונבחר בחיים. כי השלום הוא הוא הגאולה של כולנו. השלום הוא האור.

אשא תפילה לאל בורא העולם ואומר: יא אללה! אתה שהחזרת את יוסף לאביו יעקב, והחזרת את משה לאימו, והחזרת את יונה יונֻס לעמו. הַחֱזֵר את כל החטופים והשבויים למשפחותיהם.

לבסוף, אבקש להביא מסורת נבואית [חַדִית׳] אשר נשמעת בה נימה של תקווה בחושך שאנחנו חווים. [אַבּוּ בַּכְּר אל־וַאסִטִי (מתוך ספרו פַצַ׳אאִל בַּיְת אל־מֻקַדַּס "שבחי ירושלים")] במסורת זו אנו לומדים כי תתרחש התקרבות של ממש בין מֶכָּה לבין ירושלים עד כדי כך שהכַּעְבַּה במֶכָּה תבקר את בית המקדש את ירושלים. וכך לשון אותה מסורת: ״לא יבוא יום הדין עד אשר יבקר המסגד הקדוש [אל־מַסְגִ׳ד אל־חַרַאם במֶכָּה] את בית המקדש [בַיְת אל־מַקְדִס שמה של ירושלים באסלאם] ושניהם יובאו ביחד אל גן העדן כשאנשיהם בתוכם, והמשפט [של העולם הבא יתקיים] בבית המקדש״. [לַא תַקוּמֻ אל־סַאעַה חַתַּא יַזוּרֻ אל־בַּיְת אל־חַרַאם בַּיְת אל־מַקְדִס פַיֻקַאדַאן אִלַא אל־גַ׳נַּה גַ׳מִיעַא, וַפִיהִמַא אַהְלוּהֻמַא. וַאלְ־עַרְץ׳ וַאלְ־חִסַאבּ בִּבַּיְת אלְ־מַקְדִס]

לפנינו תמונה המתארת את חזון אחרית הימים. שימו לב: העיר מכה, מסגדיה וכל יושביה עולה ובאה אל ירושלים – העיר, בית המקדש וכלל התושבים. והנה כולם יחד, אלה עם אלה, שתי הערים, בתי התפילה וכל התושבים, עולים יחדיו אל גן העדן. מחזה מרהיב. או אז, במרחב בית המקדש יתחולל תהליך של חשבון נפש לכלל האנושות.

זוהי תמונה מרגשת של חיבור, אחדות והשלמה.

ייתכן שבמסורת זו התגשמות לנבואה מספר ישעיהו (נ"ו, 7): ״כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים״.

שלום עליכם וַאל־סַּלַאם עַלַיְּכֻּם

מוזמנים ומוזמנות לצפות בכנס.