דיני הקרבנות המפורטים לא רק מעוררים סלידה, אלא מזמינים להיזכר שהיהדות כבר התרחקה מהם, והפכה לדת שמקדשת חיים ומתעקשת על המוסר. בידינו הבחירה לשאוב השראה מהמקורות שלנו לטוב, ולרע

ההתקבעות והנוקשות היא אחד האויבים הגדולים של החיים הראויים, מפני שאחת מתכונות היסוד של החיים היא ההפתעה והשינוי. מי שאינו מסוגל לעבור במהירות ממנוחה לתנועה, לזהות איום חדש ולהתאים עצמו להתמודד אתו, לזהות הזדמנות ולנצל אותה - יישאר מאחור

שופך הדם - דמו ישפך. עד כאן הסיפור ברור, אך מילה אחת יוצרת פסוק לא פתור המעמיד את עצמו לפירוש ולדרשה. המילה היא 'באדם', מה פירוש 'שופך דם האדם באדם...'?

בפרשת ויקרא הופיעה קבוצת הקורבנות – העולה, המנחה, השלמים, החטאת והאשם, אז מדוע בפרשת צו חוזרת קבוצת הקורבנות בסדר אחר?