תהילים א: מהו המתכון לחיים מוצלחים ומאושרים?

מה עומד בחלון הראווה של ספר תהלים?

שאלה:

שלום רב, בחרתי ללמד את נושא הבחירה של תהלים. לדעתי זה חשוב להנגיש לתלמידים את אחד הספרים היפים ביותר בתנ"ך. אשמח לקבל עצה כיצד לגשת לפרק א .

תודה רבה! מאיה.

תשובה:

שלום מאיה,

ככלל, כשאנו עומדים בפתיחתו של חיבור השאלה המתבקשת והכמעט אוטומטית היא מדוע החיבור נפתח דווקא בזה? מדוע בחר המחבר/העורך להציב בחלון הראווה של ספר תהלים דווקא מזמור זה? שאלה זו כשלעצמה דורכת את הלימוד משום שהיא מכריחה אותנו להתבוננות ועיון בפרק שאינו מלמד על עצמו בלבד אלא על הכלל כולו.

נוסיף לכך את דברי רד"ק על הפסוק הראשון בפרק: 

"וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו"

רד"ק מבאר שהסיבה לפתיחת הספר דווקא במזמור זה היא משום שהוא "מזמור נכבד מאוד". מדוע הוא מזמור נכבד מאוד? משום שהוא עוסק בתורת האדם. לא פחות. ומהי אותה "תורת האדם" בה עוסק המזמור? "מה שראוי לו לעשות בזה העולם והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים" במילים אחרות, מזמור א מבסס שוב את העיקרון המקראי הבסיסי ביותר: "רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע…וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים" (דברים ל טו; יט) תורת הגמול.

זהו פרק שמעמיד בצורה ברורה את הדרך הרצויה אל מול הדרכים שאינן רצויות. אותה דרך רצויה מבטיחה, על-פי תורת הגמול, אושר והצלחה בדרך שבחר: "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ" (פסוק א) ; "וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ" (פסוק ג); "כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭הֹוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים" (פסוק ו).

אם כן, מובן מדוע זהו מזמור נכבד מאוד. הוא נותן מתכון לחיים מאושרים, לחיים של הצלחה. המזמור מעמיד צדיק ורשע זה מול זה מאפיין אותם ומתאר את השלכות מעשיהם.

שווה לשאול – האם תיאור הקורות אותם הוא הגמול הנכון לכל אחד מהם, או שהוא חלק מתיאור מהותם? כלומר, האם תיאור הפרק עוסק בשכרו של הצדיק ועונשו של הרשע או בדרך הטבעית שאליה תוביל מהותם ויקבעו מעשיהם. זו יכולה להיות עבורך השאלה שתוביל את לימוד הפרק.

המזמור בוחר לפתוח דווקא במה לא.  מה ההפך מצדיק? נראה שכותב המזמור מעמיד מול הצדיק את הרשע שלו שלושה פנים המהוות את הפכו של הצדיק:

  1. הרשע – בַּעֲצַת רְשָׁעִים: זוהי הפילוסופיה. האידיאולוגיה והתורה הסדורים. האידיאולוגיה של הרשע עוסקת בכאן ובעכשיו, לחיות את הרגע ללא מחשבה על ההשלכות ועל העתיד. אלא שתורה זו אינה עומד במבחן הזמן. היא "כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ" (פסוק ד). מפתה מאוד לאמץ את עצותיו של הרשע כי זמננו בעולם מוגבל ואנו רוצים לראות תוצאות מידיות, אך המשורר מזהיר אותנו שזו דרך שאין לה קיום לאורך זמן : "וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד" (פסוק ו).
  2. החוטא – וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים: אלו המעשים. זהו יישום של האידיאולוגיה שהופכת לדרך חיים.
  3. וּבְמוֹשַׁב לֵצִים זהו הלץ, זהו היחס של הרשע לכל היתר. הלץ הוא זה שיושב ועוסק בלהעביר ביקורת על כל השאר. זוהי עמדה מאוד מפתה כי יש בה הרבה עוצמה למראית עין. הביקורת שלו נוקבת ומשכנעת אבל היא אינה בונה אלא רק הורסת ומפרקת. 

מיהו הצדיק? הצדיק הוא אותו אחד שמבין שהדרך ארוכה ודורשת מאמץ ושהפירות יגיעו אבל בעתם: אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ. יש לו ביטחון וסבלנות לזרוע ולנטוע ולהצמיח שורשים חזקים והוא יודע שרק כעבור שנים יתן פירות (מעניין לדון: יתן לעצמו או לאחרים? כלומר האם חלק מגמולו של הצדיק הוא לזכות בפירות או לזכות להעניק מהם לאחרים?) זוהי דרך שדורשת עבודה קשה ומתמדת: "וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה" (פסוק ב). 

לאור זאת, ניתן להבין דבר מעניין: הגמול הניתן מהאל איננו חיצוני למעשיו ולבחירותיו של האדם, אלא נובע מתוכם באופן טבעי ומשקף את השלכותיהם. זה פשוט לוקח זמן. התוצאות אינן מגיעות מיד אבל הן נזרעו במידה רבה אי אז בבחירת דרכו והתנהגותו של האדם. 



להרחבה כדאי לעיין ב
מאמרו של הרב עדיאל זמן באתר vbm ובמאמריהם של יהושע רוזנברג ושל יהודה איזנברג באתר דעת.  ולהאזין לשיעוריהם של  יונתן גרוסמן, הצדיק הבודד – מזמור א' בתהילים | התנך (hatanakh.com) ושל יונתן יעקבס באתר מכלל הרצוג:  אשרי האיש- מזמור א'- פתיחה לספר תהלים | התנך (hatanakh.com) 

עוד שווה לקרוא, אביה הכהן בספרו: תפילה לאל חי מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהלים, ישיבת הקיבוץ הדתי תשס"ז, וכן מאיר וייס, מקראות ככוונתם (אתר כותר), ירושלים תשמ"ח.

השארת תגובה