תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

מחוֹללות – ריקודים ואקטיביזם נשי בט"ו באב

המשנה האירוטית ביותר בש"ס מתקנת את סיפור ההתעללות המינית המזעזע ביותר במקרא. רגע לפני ט"ו באב, הרב ד"ר שרגא בר-און מנסה לפענח את חידת חג האהבה ב"באים אל הפרופסורים" של אלכס צייטלין
שרגא בר־און, אלכס צייטלין
הרב ד"ר שרגא בר־און הוא סגן נשיא המכון ומנהל מרכז קוגוד למחקר והגות יהודית וישראלית. מרצה לתלמוד ומחשבת-ישראל במרכז האקדמי שלם. מחקריו בתחום המחשבה והזהות היהודית עוסקים בקשת רחבה של תקופות ונושאים: בספרות הבית השני, במחשבת חז"ל, בספרות ימי הביניים, בספרות דור התחייה ובזהות יהודית בת-זמננו. ספריו ומחקריו רואים אור בבימות אקדמיות ובבימות ציבוריות וחינוכיות. מתגורר ביישוב בית חורון, נשוי לורד ואב לפלג, סיני וגפן. אימייל: [email protected] לבלוג של שרגא בר־און באתר אקדמיה: https://hartman.academia.edu/ShragaBarOn

אלכס צייטלין

11

איך קרה שדווקא מסכת תענית, המוקדשת כולה לצומות ומפרטת את הסיבות לימי האבל הלאומי, נחתמת בסיפור האופטימי של ט"ו באב:

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, בהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים… וחולות בכרמים, ואומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…משנה תענית ד, ו

על פניו, אין עוד משנה שיש בה נוכחות נשית אקטיבית, ואפילו אירוטית, ומלאה עוצמה כמו זו: חגיגה של צדק חברתי, בבגדי לבן שאולים, בלי לנכר עיניים – אוטופיה של ממש.

בשיחה מרתקת עם אלכס צייטלין מערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", הרב ד"ר שרגא בר און משרטט קו המוליך מהסצינה הרכה והנשית הזו, עד לסיפור המזוויע ביותר במקרא: סיפור פילגש בגבעה.

האם חג האהבה המוכר לנו כיום הוא בעצם ניסיון של המשנה לייצר תיקון עמוק ליחסי הכוח בין גברים לנשים? ואולי עוד יותר מכך: אם תשעה באב הוא יום של טראומה, אפשר לקוות שהחמישה עשר בו הוא יום של תיקון וריפוי?

מוזמנים ומוזמנות לצפות.

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics