ר' מרדכי יוסף מאיז'ביצה, מחבר הספר "מי השילוח", היה מההוגים המסקרנים והנועזים של תנועת החסידות. הרצל הפטר מציג את החידוש המרכזי במשנתו, לפיו התגלות האל בעולם מתרחשת בנפשו של האדם – ברגשותיו, תשוקותיו ותהיותיו; גם כאשר הדבר עומד במתח עם הדת הממוסדת

ר' מרדכי יוסף ליינר (1800-1854), מי שייסד את שושלת חסידות איז'ביצה-ראדזין ועמד בראשה, היה מההוגים המקוריים והחדשניים של תנועת החסידות. ספרו "מי השילוח" זוכה בשני העשורים האחרונים לעדנה מחודשת והוא נלמד לרוב בישיבות, בבתי המדרש ובאקדמיה.

החצר החסידית שהקים ר' מרדכי יוסף בעיירה איז'ביצה שבמזרח פולין הייתה חלק מזרם חסידי שהדגיש את העבודה הפנימית התובענית של החסיד ואת הלימוד המעמיק, ובכך בידל עצמו מהגילויים העממיים יותר של תנועת החסידות. דרך זו נפרצה בדור הרביעי לחסידות על ידי רבי יעקב יצחק רבינוביץ (1766-1813), המכונה"היהודי הקדוש", וממשיכיו ביססו אותה עד להפיכתה לדרך המלך של החסידות בפולין.

ר' מרדכי יוסף גדל ולמד בחצרו של ר' שמחה בונם מפשיסחא (תלמידו של היהודי הקדוש), עד שזה נפטר בשנת 1827. לאחר פטירת ר' שמחה בונם החליף אותו ר' מנחם מנדל מקוצק, דמות יוצאת דופן, חריפה ותקיפה. ר' מרדכי יוסף המשיך להסתופף בחצרו כמעין תלמיד חבר עד שבשנת 1839 פרש ממנה באופן דרמטי על רקע מחלוקת מרה והקים חסידות משלו.

קריאה מקיפה של ספרו, "מי השילוח", מאפשרת לזהות את החידוש המרכזי והחשוב של תורת ר' מרדכי יוסף, ממנו מסתעפת כל הגותו: נוכחותו החיה של האל בתוך האדם.

הרבה לפני ימיו של ר' מרדכי יוסף התגבשה התפיסה החסידית לפיה האל אינו שוכן מחוץ לעולם אלא נוכח באופן אימננטי בתוך המציאות הגשמית. ר' מרדכי יוסף קיבל גישה זו ופיתח אותה בשני אופנים: ראשית, לדידו לא רק שהאל נמצא באופן אימננטי בעולם, אלא הוא שוכן בתוך האדם, וליתר דיוק – בלבו של האדם פנימה. שנית, הוא הדגיש את חשיבותו של רעיון זה והפך אותו למרכזי בהגותו, עד כדי כך שלדידו הדרך הגבוהה ביותר לחוות את האל היא בהקשבה פנימית ללב האדם – יותר מאשר חיפוש אחר האל במאורעות ההסטוריים או אפילו במצוות התורה.

ביטוי מובהק לתפיסה זו נמצא בפירושו של ר' מרדכי יוסף למדרש חז"ל אודות תחילת דרכו הדתית של אברהם אבינו. המדרש ממשיל את אברהם לאדם הנודד בעולם ובמסעיו נתקל בעיר ובה שריפה:
"אמר: תאמר שבירה [=עיר] זו היתה בלא מנהיג? הציץ בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה!
כך, לפי שהיה אברהם אבינו אומר – תאמר שהעולם בלי מנהיג? הציץ הקב"ה אמר לו אני הוא המנהיג אדון כל העולם".
(בראשית רבה, לך לך, פרשה לט)

המדרש מציע כי אברהם הגיע למפגש עם האל בעקבות התהייה והחיפוש אחר משמעות במאורעות ההסטוריים ובמציאות הכאוטית. אך ר' מרדכי יוסף מעניק לדברים פרשנות מבריקה ומסיט את מוקד החיפוש מההסטוריה אל נפשו של אברהם פנימה. לדבריו, עצם העובדה כי אברהם היה מוטרד משאלת קיום הבורא היא היא שסיפקה לו את ההוכחה לקיומו, שכן היא מעידה על נוכחותו של האל בתוך ליבו של אברהם: "השיב לו הקב"ה הלא תראה בעצמך כי לכל העולם לא יקשה, ואין אחד מהם שם על לב לאמר מי עשה זאת, ואך בעיניך יפלא. ומהרעמות לבך תוכל לשער אשר בוודאי נמצא בורא… והוא העיר לבך ונפשך לזה" (מי השילוח, כרך א', פרשת לך-לך). האל מנחה את אברהם לא לחפש אותו במאורעות ההסטוריים אלא בתחושות ליבו ובקושיות שהוא מעלה. כך גם מפרש ר' מרדכי יוסף את המילים "לך-לך" כדרישה של האל אל אברהם: "לך אל עצמך".

בית המדרש בעיירה איז'ביצה
(מתוך וויקיפדיה)

תפיסה זו של ר' מרדכי יוסף באה לידי ביטוי גם בניתוחו את ההסטוריה ואת התקופה בה הוא חי. לטענתו, האופן בו ניתן לזהות כי החל תהליך הגאולה של עם ישראל הוא האזנה לתחושותיו ולבטיו של העם היהודי. כל עוד נמצא העם בגלות, במצב נפשי של חרדה ופחד, סימן שאין זו העת לשוב לארץ. אך אם תסור החרדה של היהודים והם יבקשו לפעול להטבת מצבם – דבר זה עצמו יהיה הסימן האלוהי שהגיע העת לעשות זאת; ההתעוררות שתתרחש בלב האומה היא היא ההתגלות האל המבשרת כי הגיעה שעתם להתקבץ חזרה למקומם (מי השילוח, כרך א', פרשת מסעי). בדברים אלו טמון פוטנציאל לפרשנות דתית מאלפת של התנועה הציונית החילונית, שהחלה להתעורר אך שנים מעטות לאחר שאמר ר' מרדכי יוסף את דבריו אלו.

ייתכן שתפיסה זו של ר' מרדכי יוסף עשוייה להאיר גם פן מסויים בדמותו וביחסיו המורכבים עם מורו-חברו, הרבי מקוצק. כאמור, בשנת 1839 פרש ר' מרדכי יוסף מחצרו של הרבי מקוצק והקים שושלת חסידית חדשה. הרקע למחלוקת ביניהם אינו ידוע בבירור, וקיימות גרסאות שונות להתרחשויות בחצר סביב פרישתו של ר' מרדכי יוסף.

אחת האפשרויות להבנת הקרע קשורה להבדלים האישיותיים בין השניים. הרבי מקוצק היה אדם נוקשה מבחינה אישית ודתית, ודרש מחסידיו מידה קיצונית של דיוק, כנות ואותנטיות בעשייה הדתית שלהם. ייתכן שתפיסתו של ר' מרדכי יוסף אודות נוכחותו של האל בלב האדם אפשרה לו לפתח יחס נוח ומכיל יותר לבעיותיהם וכשלונותיהם של החסידים; לפי תפיסתו, גם לבטיו של האדם, ואולי אף כשלונותיו – מקורם באל עצמו השוכן בתוך האדם. אכן, בכמה מקומות בכתביו מתאר ר' מרדכי יוסף בהסתייגות את דמותו של הצדיק המקנא לאל שאין לו אורך רוח לאנשים התועים והטועים. ייתכן כי זהו שיקוף מסויים של דיוקן רבו, הרבי מקוצק, אותו בחר לעזוב.

ואמנם, דומה שחידושו הנועז והמקורי ביותר של ר' מרדכי יוסף, המושך אליו קוראים ומתעניינים רבים בשנים האחרונות, נעוץ בגישתו הייחודית להבנת חטאי האדם. בכמה תורות מדגיש ר' מרדכי יוסף שבניגוד לתחושה האנושית לפיה בני האדם פועלים בעולם מתוך בחירה חופשית, למעשה האל הוא שמכוון את האדם בכל בחירותיו, גם בתחום הדתי. כך, כנגד מאמר חז"ל כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", קובע ר' מרדכי יוסף כי "הכל בידי שמים, ואף יראת שמים". בשל כך, הרי שגם חטאיו של האדם עשויים לעתים לבטא את רצון האל; זאת במקרים בהם הגילוי האלוהי הסובייקטיבי בנפש האדם, הבא לידי ביטוי ברגשותיו ותשוקותיו, סותר את גילויו של האל בתורה, בהלכה או בדת הממוסדת. עם זאת, לאורך ספרו חוזר ומדגיש ר' מרדכי יוסף כי למסקנה מעין זו יכול האדם להגיע רק לאחר תהליך ארוך ומייגע של "בירור", בו עליו לבחון האם המניע שלו לעבור על ההלכה הינו אכן הקשבה כנה לדבר האל המפעם בלבו או לחילופין כניעה לתאוותיו וגיוס הלהט הדתי לטובת קידום האינטרסים האישיים שלו.

למעשה, לדעת ר' מרדכי יוסף אותם "בירורים" מהווים את תפקידו המרכזי של האדם בעולם. על האדם מוטל לעסוק בהתבוננות פנימית ביקורתית אשר מחדדת את מודעותו העצמית ומביאה אותו לקיום אותנטי.