אני מתבונן ביעקב הנאבק, ואותי מטרידה שאלה אחרת. לא מעניין אותי מי היה האיש הזה, לא מעניינת אותי משמעות המאבק. אני שואל את עצמי: איך יכול להיות, שיעקב הוא האיש הנאבק באיש הפלאי? הרי יעקב כששמע על בוא עשיו – ירא מאוד וייצר לו. הרי יעקב כשפגש את עשיו – והמפגש הזה היה לאחר המאבק עם הפלאי – השתחווה לו בכניעה וקרא לו שוב ושוב אדוני במקום אחי [עד שחכמי המדרש גערו ונזפו בו]. האם מדובר באותו אדם? איך ייתכן ששוכנות בו שתי דמויות כל כך סותרות, אחת נאבקת ונלחמת בעוז, ואחת כנועה ומפוחדת?!
אי אפשר לומר שיעקב פחד לפני אירועים ונלחם תוך כדי התהוותם, שהרי דמותו הכנועה מופיעה גם במפגש עם עשיו ולא רק לפניו. האם ייתכן שיעקב היה מפוחד רק מאחיו הבכור ואילו ביחס לאחרים היה לוחם נועז? אולי. חכמים כנראה רצו לשלול את המפלט הזה מהקושיה בכך שזיהו את האיש הפלאי עם 'שרו של עשיו'. בכך הם קרבו דמות לדמות, וכאילו אמרו: הפתרון איננו בהעמדת העימותים מול דמויות שונות. גם אם נעמיד את שני העימותים מול עשיו, עדיין יוותר יעקב הכפול, המפוחד והלוחם. אם כן מה ההבדל בין האירועים?
אני מקבל את הטענה שהפחד הראשון היה לפני האירוע, ושם אותו בצד. עתה נותרו שני אירועים המאבק עם האיש והמפגש עם עשיו. שניהם הם עימותים המתרחשים ולא חשש לפני אירוע. אם כן מה ההבדל ביניהם? מדוע באחד יעקב נלחם ובשני הוא כורע ואומר 'אדוני'?
מההתבוננות בשני האירועים ומהקשבה להם עולה בפני התמונה הבאה. האיש נאבק ביעקב ללא מילים. עשיו נפגש עם יעקב ומדבר אתו. ליעקב יש בעיה בדיבור. הוא שקרן. הוא שיקר לאבא שלו כשאמר לו 'אני עשיו בכורך'. כשיעקב מדבר הוא מתחפש לעשיו, הוא מאבד את עצמיותו. אז הוא מפחד, כיוון שאז אין לו עצמיות שתאחז את חייו. כשיעקב פועל, הוא יעקב. יעקב לא נאבק מכיוון ש… מסיבה כל שהיא. יעקב נאבק לא בגלל שיש גורם למאבק אלא בגלל שאין גורם שמפריע לו להיאבק – השפה.
יעקב נאבק ונפצע ומנצח ואז הוא מדבר. הוא פונה לאיש ודורש ממנו ברכה. אבל האיש לא נענה לו, לא מברך אותו, אלא אומר לו: אתה לא יעקב אלא ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. יעקב השתמש בסופו של דבר בשפה, באחד המבנים היסודיים שלה: הבקשה. אבל האיש לא נענה לבקשה. הוא שובר את השפה, את התבנית של שאלה ותשובה. הוא לא מברך אלא רק מספר ליעקב שהוא רואה לפניו לא את יעקב אלא את ישראל. הוא משתמש בשפה לא כדי לדבר, לא לומר משהו משלו אלא להיות ראי למה שראה: יעקב שרה עם אלוהים ועם אנשים, יעקב נאבק ללא מילים.
השפה של האיש הפלאי היא שפה לא שפה. הוא לא שינה את שמו של יעקב, אלוהים עשה זאת מאוחר יותר [חפשו את הפרשה הזאת אם תרצו לקראה]. לא היה כאן דיאלוג, אלא שבר שפה – שאלה, ומולו – ראי. סרט ללא מילים.
יש אנשים שלא יודעים לדבר, וגאולתם היא כשהם מעיזים לומר. יש אנשים שהם דבָּרים, וגאולתם היא כשהם לומדים לשתוק ולהחליף דיבור במעשה. מי אתה הקורא?
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
