לאברהם אבינו יש דימוי של סבא זקן, איש שכולו חסד. התבוננות בדמותו כפי שהיא מתוארת בתורה, מגלה דמות אחרת, מורכבת ורבת מתחים. בפרשתנו שב ומתגלה יחסו המסובך של אברהם לארץ ישראל:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

מדוע לא לקחת מבנות הכנעני? מדוע להעדיף את בנות הארץ ממנה בא אברהם? אפשר להעלות השערה, כי בעיני אברהם בנות ארצו טובות יותר. טובות מאיזו בחינה? אולי מבחינה מוסרית, אולי מבינה דתית. אבל קרובה יותר לפשוטו של מקרא ההשערה, כי העדפת בנות ארצו לא נובעת מהיותן טובות יותר. היא נובעת מתחושת השייכות של אברהם לארץ מוצאו, לקרבה לבני הארץ ההיא הגוברת על הזרות שהוא מרגיש בארץ. שימו נא לבכם למושגים הטעונים 'ארצי' ו'מולדתי'. המושגים האלה לא מציינים רק מקום גיאוגרפי, הם טעונים משא רגשי גדול. חישבו נא על אדם שהיום עלה לישראל מטעמים ציוניים, האם הוא היה משתמש במושגים אלה כדי לתאר את ארץ מוצאו? הרושם העולה הוא שאברהם קשור בקשר עמוק לארץ בה נולד, למרות הליכתו לארץ ישראל.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

אברהם מחויב לחיים בארץ ישראל, מכוח הברית שכרת עם ריבונו של עולם. אך המטה אזנו יבחין בין מוסיקה של מחויבות למוסיקה של רגש. זאת המורכבות המסובכת של אברהם. הבחנה זו מאפשרת לנו להציע פתרון לחידה המוזרה שבתחילת הפרשה:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

מניין בא אברהם? למה לא היה בביתו? למה לא היה עם שרה רעייתו? פירושים רבים נתנו לכך במהלך הדורות. חכמים הורו כי בא מהר המוריה. רש"י הורה כי בא מבאר שבע (המקום האחרון עליו מסופר כי אברהם היה בו), והחזקוני מורה כי בא הביתה מהחוץ. ישנה אפשרות נוספת. שרה מתה בחברון בארץ כנען, משמע שאברהם בא מחוץ לארץ כנען. איפה הוא היה? המקום המסוים פחות חשוב, מה שחשוב שהוא היה ב'חוץ לארץ'. אברהם מחויב לארץ ישראל, אך ליבו מושך אותו למרחבים שמחוץ לה. קשה לו לשבת בבית, והוא נוסע למסעות בארצות אחרות. אם כך הם פני הדברים, מה באה התורה לספר לנו? האם יש בהתנהגותו של אבינו הראשון כדי להוות מופת לנו, לבניו?

נדמה לי שכן. בדרך כלל רואים את המופת החינוכי במעשה שלם שנעשה על ידי אדם השלם עם דרכו ועם בחירותיו. אבל יש מופת אחר, מופת של כנות. אברהם מופיע כאדם, כאנושי. העלייה לארץ קשה לו, הוא סובל מגעגועים ומ'קוצים'. הוא לא מנסה להסתיר את הקרע שבלבו, הוא פועל על פיו. הוא נוסע לחוץ לארץ, הוא מחפש כלה ממולדתו, הוא לא קונה אחוזה בארץ עד שמתה אשתו והוא זקוק לאחוזת קבר. אנשים רבים, ובמיוחד אנשי חינוך והוראה, מדחיקים ומסתירים את הקשיים שלהם. אנשים רבים מעמידים ערכים ולא מספרים לבניהם ולתלמידיהם שיש קשיים, שיש רגשות עמוקים שעומדים בניגוד לערכים. הם בונים לעצמם תדמית של אדם שלם, שהוא למעשה מכונה ולא אדם. אברהם הוא אות ומופת לאדם כנה שאיננו מסתיר את לבטיו את קשייו ואפילו את מוזרויותיו. מי ייתן ומורים והורים ילמדו ממנו, ולא יבנו לעצמם מסכות של שלמות שסופן להתנפץ ולגרום לכאב ולמשבר.