״משוך תפילתך עדי שחר למען תכיל את היקום, ולמען תאצור את סוד השמות [האלוהיים] הצפונים בתוכך. הָקֵץ משִׁכחת ההעדר ודע את התפילה שבתוכך״השיח׳ ע׳סאן מנאצרה

בבוקרו של יום השבת, חג שמחת התורה, המועד שבו מציינים היהודים את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש, בבוקר ההוא וכמנהגי קמתי בשעה חמש לתפילת אל־פַגְ׳ר, שחרית, והתפללתי בנוסח הזה: ״הו אלוהים, אתה השלום, וממך השלום, ואליך ישוב השלום, ברכנו רבּוננו בשלום״.

באותו בוקר החלה מציאות חדשה וקשה בארץ, מציאות של שפיכות דמים מצערת וחסרת תקדים. החלה מתקפה קשה של ארגון חמאס נגד אזרחי מדינת ישראל בדרום. הוכתי בתדהמה גדולה, תדהמה שבה אני שרוי גם ברגעי כתיבת השורות הללו. תדהמה שתוהה עד מתי נמשיך להביא מוות אחד על השני? עד מתי נמיט אסון עם על שכנו? תדהמה מדוע אין אנו בוחרים באהבה, בחיים וביופי? מתי נתחיל להפנים שאנחנו, יהודים וערבים, נבראנו בידי אלוהים בארץ הקודש כדי להיות אור לכל העמים?
האירוע הזה גדול מכל המילים, גדול מכל האותיות של השפה הערבית ואחותה השפה העברית.

אני מתחיל לעכל כי האירועים המצערים, הכואבים והמגונים בכל לשון של גינוי, עלולים להסלים. עלולים להביא להתלקחות גדולה. אני, ומתוך הכרה בגודל השעה, ומתוך תחושת אחריות, קורא לכל המאמינות והמאמינים – יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד – לשמור על האמונה, לשמור על נשמת האדם, לשמור על האור שבכל אחד מאיתנו. קורא לכולם לזכור שמידת הרחמים עולה על מידת הדין. קורא לכולם להידמות לאלוהים ולמלא את המצווה הקדושה ״וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו״ [דברים כח,ט] או כדבריו של הנביא מוחמד, עליו השלום: "תַחַ'לָּקוּ בִּאַחְ'לַאק אללַּה" (הידבקו במידותיו של אלוהים).

לי, כמאמין, אין את הפריווילגיה לשבת בנחת או לשתוק. אני ממשיך להתפלל ולפעול למען השלום של ידידיי היהודים והמוסלמים בארץ. אני קורא לכולם לפעול לפי השכל הישר, לשמור על איפוק ולהתנהג באחריות ובסבלנות, ולהקפיד על החוק ועל הסדר הציבורי.

החברה הישראלית, יהודים וערבים כאחד, נמצאת במתקפה. עלינו להתפלל לאלוהים כי יעניק לנו אור בלבבות כדי להפיץ בשורת השלום בכל החברה הישראלית, בכל המרחב ובכל העולם. עלינו כולנו, יהודים ומוסלמים כאחד, מוטלת האחריות לחזק את עצמנו באור האהבה, באור האמונה ולא לשקוע ברעל השנאה או הכעס.

הפשעים שבוצעו נוראים מלהכיל, והרוע הוא נורא בכל מקום שבו הוא נמצא ובכל מי שממנו שהוא יוצא. אני נמצא כרגע בתפר שבין תפילה וייחול לשלום, מתפלל ומקווה שנהיה ענווים ונשפוט קודם את עצמנו ואחר כך את האחר. היהירות וההתעלמות היא שפגעה בנו.

האמנתי ועודני מאמין שיהודים וערבים יכולים וצריכים לחיות יחד בשלום. בעת הזו אני קורא לכולנו להתאחד ולתמוך אחד בשני ולהושיט יד עוזרת זה לזה. לבי לבי עם השבויות והשבויים, עם משפחות הנעדרים, וגם עם חסרי האונים, הילדים והנשים החפים מפשע שנצורים ברצועת עזה ללא חשמל ומים.

אני שולח תנחומים כנים למשפחות השכולות אשר איבדו את יקיריהן, ומתפלל עבור הפצועות והפצועים שאלוהים ישלח להם רפואה שלמה והחלמה מהירה. אני מתפלל לאללה שיביא את השלום על כולנו ויעקור את הרוע ואי הצדק מהעולם.

״אללה קורא לבוא אל נחלת השלום״
(הקוראן: סוּרַת יוּנֻס 10, פסוק 25)