בשני הפרקים ניתחנו את עמדת בעל הגהות מרדכי, והגענו למסקנה כי עמדתו בעייתית. נוכל לדייק את הבעיה: אם הוא מכריע כדעת הרמב"ם, שלפיה גר שמניעיו אינם לשמים, הריהו גר אם גויר בפני שלשה, הרי שלא פתר את הבעיה שהציב: הסתירה בין עמדת רב האמורא הקובע ש"כולם גרים" לבין עמדת רבי נחמיה התנא הקובע שמי שאין מניעו לשם שמיים אינו גר. לפי הפירוש שהצעתי בפרק הקודם פתרון המחבר נעוץ בקביעה שגר מעין זה לא מתקבל לגיור על ידי בית דין, אבל אם התגייר על ידי שלשה יהיה גר אבל לא גר גמור.

פרשנות זו, הנשענת על נוסח דברי המחבר, מותירה את הסתירה על כנה: בפני גר שמניעיו לא תקינים פתוחה דלת הגיור. יתר על כן, לפי פרשנות זו נוצר מצב בעייתי: מה יהיה מעמדו של גר זה כשניווכח שלא יישר את דרכיו; האם קידושיו קידושין, והאם יובא לקבר ישראל? המעמד היהודי שלו לא הוברר לפי המחבר.

צבי זוהר ואנוכי בספרנו "גיור וזהות יהודית" (עמ' 145 – 146), הצענו פירוש אחר, המבוסס על מסורת הפרשנות של המחבר בספרות ההלכתית. לפי פירוש זה. רב אכן לא חולק על רבי נחמיה, וגר שגיורו אינו לשם שמיים אינו גר. פירוש זה נשען על דברי המחבר הצועד בעקבות רבותיו בעלי התוספות וכותב: "אלא להדיא [=מדברי התוספות] מן התורה שצריך להיות בטוח שסופו לשם שמים". וכך כתבנו:

גם מי שאומר כולם גרים הם אינו חולק על רבי נחמיה מבחינה עקרונית, שכן שניהם מסכימים שמי שאין גיורו 'לשם שמים' אינו גר. החידוש שבדברי האמורא לגבי המובא בברייתא הוא, שלדעת האמורא גם מי שבעת גיורו לא כיוון לשם שמים נוכל להחשיבו כגר, אם אחר כן יתברר לנו שהוא 'מישר דרכו'. כמו כן […] מי שמניעיו בעת הגיור מעורבים – לשם שמים ולשם תועלת – ניתן להחשיבו כגר. כלומר […] מי שמניעיו לגיור אינם לשם שמים אין תוקף לגיור גם בדיעבד. לעומת זאת מי שמניעיו מעורבים גיורו תקף בדיעבד. חידושו של בעל הגהות מרדכי הוא כי מי שמניעיו לשם גיור היו פסולים ואחר כך "יישר דרכו" גיורו תקף בדיעבד.זוהר ושגיא, שם

קריאה זו המניחה כי לפי המחבר הגיור ייעשה לתקף בדיעבד עולה כאמור בספרות הפוסקים. כך לדוגמא כותב הרב קוק:

ועל דברי הגהות מרדכי בפרק ד דיבמות שמפרש, שאין אנו אומרים שהם גרים בדיעבד, אלא כשמכויון גם כן לשם שמים, אלא שמצרף לזה בשביל אשה או שהולך בדרך ישרה, קשה לסמוך באשר העיד שם, שע"פ קבלת רבותיו אין הדין כן והזהיר שלא לסמוך על סברתו.דעת כהן, הלכות מילה וגרות, קנג

ברם, ההבחנה בין לכתחילה לבין בדיעבד בנדון שלפנינו בעייתית. העקרון של 'לכתחילה' אמור להנחות את בית דין: אם בית הדין סבור שהגיור אינו לשם שמיים, לפי שיטת המחבר לא היה ראוי שבית דין יקבלו לגיור, והוא אינו גר. הבעיה העומדת לפנינו היא: איך בית הדין עושה בידיים מעשה של 'בדיעבד'? אם מניע 'לשם שמים' הוא תנאי הכרחי לגיור, ומניע זה לא נמצא, לפי שיטת המחבר הנוכרי אינו גר, איך אפוא נוצר מצב שהוא נעשה לגר? לפי שיטת התוספות שאלה זו לא עלתה כלל, שכן הם לא הניחו שהגר תלוי על חוט השערה העתידית. הלל ורבי חייא גיירו גרים שמניעיהם לא היו לשם שמיים והניחו שבעתיד יהיו לשם שמיים. אבל לפי שיטת המחבר גרים מהסוג הזה יהיו גרים רק בעתיד:

ואע"ג דפסק לשם (יבמות כד, ע"ב) 'הלכה כולם גרים גמורים' – יש לומר: "לאחרי כן, כשאנו רואים שמישירים דרכיהם, אף על פי שמתחלה עושים לשם אישות"הגהות מרדכי, שם

ודברי המחבר מוקשים: שינוי סטאטוס אינו יכול להיות תלוי ועומד: או שהנוכרי יהודי או שאינו יהודי. אם הוא אינו יהודי גם אם מל וטבל, הרי שלא התחולל דבר. הפירוש שהצענו בספרנו לדברי הגהות מרדכי, בעקבות הספרות ההלכתית, לא פותר את החידה: אין גיור שנעשה לכתחילה על ידי בית דין שיישאר תלוי ועומד ויוגדר לכתחילה כבדיעבד. לאור זאת אני דוחה את הפירוש שהצענו בספרנו. קשה להניח שהמחבר, שהוא מגדולי הראשונים, יציע סברה קיצונית המערערת את עקרונות כינון הסטאטוס היהודי.

על בסיס קריאה מדוקדקת של הטקסט חידושו של המחבר קרוב במידת מה לעמדת הרמב"ם. לדעתו גר שמניעיו אינם לשם שמיים יהיה גר אבל לא גר גמור. אכן, כפי שנראה בפרק הבא כך פירש רב יוסף קארו, כנראה, את עמדת המחבר.