זעקת העקודים: בין יצחק לעשו

ר` אביטל הוכשטיין עם מחשבות על פרשת תולדות

פרשת תולדות נותנת לנו הצצה לתוך דמותו המורכבת של יצחק, פעם דמות המונעת מקשרים ומתחברת, ופעם דמות מנותקת ומנתקת.  הפרשה פותחת בתיאור נוגע של יצחק ורבקה:

"וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:" (בראשית כ"ה, כ-כא)

יצחק עצמו אינו מתואר כמי שכמה לילד. המניע לתפילתו, לפי הסיפור, הוא "אשתו" ועמידתו "לנוכח", למולה. מדרש בראשית רבה מעצים את מה שמתרחש בתיאור בין רבקה ליצחק. ההתעצמות היא כפולה: ראשית, גם רבקה מתוארת כמתפללת:

"לנוכח אשתו" – מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן. (בראשית רבה (תיאדור-אלבק), פרשת תולדות פרשה סג:ה)

שנית, תוכן התפילה, על פי המדרש, מתרכז לא רק בבקשה לילד אלא בדבקות בקשר שבין יצחק לרבקה. וכך ממשיכה הדרשה לפרט את תפילתו של יצחק:

אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן.

התנהלות זו של יצחק עומדת בניגוד להתנהלותו של אביו, אברהם, אשר באותן נסיבות, מול עקרותה של אשתו, נענה לבקשתה ובעצתה, במובן מסוים, זונח אותה ופונה אל שפחתה. יצחק מתואר כעומד לנוכח אשתו העקרה, ניצב מולה ואיתה.

לקריאת המאמר לחצו כאן

השארת תגובה