אלכס צייטלין
בזמן שחטופים ישראלים מוחזקים בידי חמאס, בלא אפשרות לביקורים של הצלב האדום, בלא גישה לתרופות, או זכות למתן אות חיים ליקיריהם – אלכס צייטלין מפנה שאלה לפרופ' אבי שגיא: "למה אנחנו מחויבים בכלל לאפשר מתן עזרה הומניטרית לתושבי עזה?"
את הראיון קיים צייטלין בערוצו "באים אל הפרופסורים", ושגיא נדרש לסוגייה מתוך עיון בנושא הכללי יותר של ההבט ההומני של המלחמה.
"ההנחה היסודית צריכה להיות שאזרחי מדינת ישראל הם אנשים עם תודעה מוסרית.
יתרה מכך – המוסר הוא לא נושא שולי, הנזרק הצדה, אלא עומד בלב ההתרחשות. מפני שהמלחמה שאנחנו מנהלים מבוססת על עקרונות מוסריים. יצאנו אליה מתוך הגנה עצמית, ולכן זו מלחמה צודקת."
שגיא, שהיה ממנסחי הקוד האתי של צה"ל, רואה בכל חייל וחיילת, כמו בכל אזרחית ואזרח, עומדים כאחראים מבחינה מוסרית לפעילות המדינה, שמייצגת אותם.
"מאחר שאנחנו הריבון, כל מעשה של המדינה שלנו מייצג אותנו, ואנחנו אחראים למה שהיא עושה," אמר שגיא, וביקש להדגיש שיותר מהאחריות המשפטית, וזו שמטילים עלינו בערכאות בינלאומיות, מעניינת אותו דווקא האחריות המוסרית האישית, שכל אחד אמור לקחת על עצמו, כפועל מוסרי.
"מדינת ישראל מחויבת לערכי יסוד אנושיים כלליים, שבמסגרתם יש לגיטמציה למלחמה."
צייטלין ושגיא שוחחו ביניהם גם בשאלה האם הדרישה הלא פרופורציונאלית מישראל למוסריות היא ביטוי של אנטישמיות. והאם אמנם, בתוך כל הסכסוכים המתרחשים על מפת ההסטוריה העולמית, דווקא מדינת ישראל צריכה, כלשונו של צייטלין "להוביל את השיירה של המוסריות?"
לקראת סיום שיחתם, העלה שגיא לדיון את השאלה – האם יהיה נכון להתנות את הסיוע הזה בשחרור החטופים? וענה נחרצות:
"התשובה היא שלילית. בני אדם אינם אובייקטים. הם לא פצצות או מטוסים. לא סוחרים בדם תמורת דם. יש לנו חובה מצד אחד – והיא הומניטרית, וחובה מצד שני – להציל את החטופים. התניית הסיוע ההומניטרי בשחרור החטופים הופכת בני אדם למשחק.
"לבני אדם יש ערך עצמי, וזה לא ערך עצמי שניתן למסחר."
