שיעור זה הוא חלק מהקורס "הגות יהודית בעת החדשה" בהנחיית ד"ר רננה רביצקי פילזר. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
פולמוס "מאורע ברנר" (1910) חולל סערה סביב מאמרו הפולמוסי של יוסף חיים ברנר הקרוי "חזיון השמד". במאמרו נזכרים שורה של מתחים שאנו מצויים בתוכם עד היום. ברנר טוען במאמרו כנגד עמדת הרבנים הסוברים שהדת מעצבת את חיינו. לדעתו, הדת אינה מעצבת אלא מתעצבת בהתאם לתנאי החיים שלנו. הוא סבור כי תבניות היסוד של החיים מתעצבות ליד הדת.
התנ"ך לטענת ברנר, אינו נתון מראש כתנאי מחייב. ברנר רואה בתנ"ך "ירושה רוחנית" מצד אחד, אולם הוא אינו מוכן להיכנע כדבריו, ל"היפנוזה של התנ"ך"- כספר הספרים הנצחי של העם היהודי מאידך. החופש ההכרתי לטענתו, הוא התנאי היסודי לקשר של היהודים לעם היהודי.
ברנר מציב בראש הסולם את ההכרה העצמית שלו כשייך לעם היהודי וכמי שמחויב ללאומיות. זו, לטענתו אינה מחייבת את אמונתו הדתית ויותר מכך את יהדותו. ברנר קורא לאורך המאמר "להניח בשוליים" את השאלה היהודית. הוא אינו מעונין להתכתש עם היהדות אלא במידה רבה לייתר אותה. בעיניו יש לשאוף למה שקורה בהווה להמשך קיומו של העם היהודי. הוא מניח את תשתית היחיד לצד הכרתו שהוא חלק מקולקטיב להיות חופשי בדעותיו בעיקר הדתי מבלי הכרעה שזו מנתקת את השייכות לעם היהודי.
