/ תוכנית בארי

שיעור 6: ויכוח ברנר – אחד העם

רני יגר


שיעור זה הוא חלק מהקורס "הגות יהודית בעת החדשה" בהנחיית ד"ר רננה רביצקי פילזר. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

פולמוס "מאורע ברנר" (1910) חולל סערה סביב מאמרו הפולמוסי של יוסף חיים ברנר הקרוי "חזיון השמד". במאמרו נזכרים שורה של מתחים שאנו מצויים בתוכם עד היום. ברנר טוען במאמרו כנגד עמדת הרבנים הסוברים שהדת מעצבת את חיינו. לדעתו, הדת אינה מעצבת אלא מתעצבת בהתאם לתנאי החיים שלנו. הוא סבור כי תבניות היסוד של החיים מתעצבות ליד הדת.

התנ"ך לטענת ברנר, אינו נתון מראש כתנאי מחייב. ברנר רואה בתנ"ך "ירושה רוחנית" מצד אחד, אולם הוא אינו מוכן להיכנע כדבריו, ל"היפנוזה של התנ"ך"- כספר הספרים הנצחי של העם היהודי מאידך. החופש ההכרתי לטענתו, הוא התנאי היסודי לקשר של היהודים לעם היהודי.

ברנר מציב בראש הסולם את ההכרה העצמית שלו כשייך לעם היהודי וכמי שמחויב ללאומיות. זו, לטענתו אינה מחייבת את אמונתו הדתית ויותר מכך את יהדותו. ברנר קורא לאורך המאמר "להניח בשוליים" את השאלה היהודית. הוא אינו מעונין להתכתש עם היהדות אלא במידה רבה לייתר אותה. בעיניו יש לשאוף למה שקורה בהווה להמשך קיומו של העם היהודי. הוא מניח את תשתית היחיד לצד הכרתו שהוא חלק מקולקטיב להיות חופשי בדעותיו בעיקר הדתי מבלי הכרעה שזו מנתקת את השייכות לעם היהודי.

מקורות נלווים

  1. יוסף חיים ברנר, חזיון השמד, 1910
    בתוך כל האסונות שמצאו את כנסת-ישראל בשנה האחרונה ושעמדה עליו עתונותנו ביחוד, נמנה והובלט החזיון של המרת הדת. ה“שמד”, שהנהו חזון נפרץ אצל יהודי מערב אירופה עוד מתקופת הֶנרייטה הֶרץ ובנות מנדלסוֹן, נתרבה אצל צעירי יהודי רוסיה בשנים האחרונות לרגל ההגבלות הקשות מצד הרשות כלפי תלמידי חכמים מבני זרע קודש ולימודי יהוה… תלי תלים של מאמרים ופיליטונים נכתבו ונדרשו בענין זה בעתונותנו של העת האחרונה, וכשאנו בודקים בדבר, הרי אנו מוצאים בו אפילו מעין איזו חלוקת עבודה: אלה מזה צועקים חמס סתם ושופכים אש וגפרית על ה“משומדים”, ואלה, הנוגעים ב“צד היותר עמוק של החזיון”, עוסקים בוויכוח חקירתי ובגילוי צדדיה המשובחים של היהדות כלפי אויבתה הנוצרית…[…] על פי העמל הרב ההולך ונשקע בשתי העבודות הנכבדות הללו גם יחד, אכן יש כמעט מקום לתאר לנו בדמיוננו תמונה כזאת: הדת בכלל ומדרש-הדת בפרט – הרי זה העיקר, עיקר-החיים והעיקר בחיים; והנה עשרת מיליונים אנשים בכל קצוי תבל, הנקראים יהודים והמחזיקים עדיין בדת ובאמונה היהודית, עומדים כיום הזה על שתי הסעיפים ושואלים להלכה ולמעשה: איזו מן האמונות הצרופות והטובות היא האמונה היותר צרופה והיותר טובה: זו של אבותינו או זו של הנוצרים? ענו, גדולי ישראל, ענו תיכף ומיד, כי רק לתשובתכם אנו מצפים… הן רואים אתם: הרבה מאתנו עוזבים את אמונתנו והולכים לשמד… החישו ישועה!
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics