חודש וחצי שאנו עוסקים בליווי קהילות העוטף והמפונים.
אוחזים ידיים במעגלי שירה, ריפוי ותפילה. נמצאים יחד ועושים מקום.
אתמול (21.11.23) התאפשרה משלחת מסוג שונה – משלחת עֵדוּת.
במקום להיפגש עם החיים, עם הניצולים, עם הריפוי – נפגשנו עם המוות.
ביקרנו בשלוש תחנות ובכולן טולטל לבנו מעומק האימה. המקומות בהם נוכח המוות, החפצים, ההעדר, ההרס.
השקט הכבד משמש עדות לכל מה שלא ניתן להכיל ולדמיין.
מפגש כואב עם ההרס האיום. הפלישה, הטרור האכזר, הבתים השרופים, אובדן הרכוש,
וסיפורה של אביגיל – ילדה אחת מיני רבים רבים, שנלחמה על חייה ב- 7 באוקטובר. הוריה נרצחו לנגד עינה והיא הצליחה להימלט מהמחבלים ולהגיע אל הממ"ד של השכנים, אל משפחת עידן. אב המשפחה הלך להביא נשק מכיתת הכוננות וכשחזר גילה שאביגיל יחד עם כל משפחתו נחטפו לעזה. אביגיל בת שלוש, חטופה (אביגיל וכל בני משפחת עידן השתחררו מאז), ושריד יחידי למשפחתה.
בית קברות לרכבים של משתתפי המסיבה ברעים.
כל רכב מספר סיפור, מלמד על החיים של בעליו, ומעיד על טרור חסר רחמים ורסן ועל אימה שנצרבה בבשר החי ובפלדה.
לכאן – למתקן הלאומי לטיפול בחללי מערכות ישראל, הגיעו כמעט כל הנרצחים של ה7 באוקטובר, כ-1,144 אזרחים ישראלים וזרים, שוטרים וחיילים.
כאן נעשה עיקר הזיהוי והטיפול בחללים לקראת הבאתם לקבורה.
רס"ן אביעד שמחוני מפקד המתקן, שיתף אותנו בעבודת הקודש שעושים צוותי הרבנות הצבאית במקום.
בנצי ליווה אותנו בסיור בחדרי החדרים, באולמות המתים והסביר לנו במדוקדק על כל השלבים בזיהוי ובהכנה לקבורה.
כל תחנה היא קודש, כל רגע בתהליך נעשה מתוך קדושה.
הניגוד זועק לשמים –
כמה אנושיות ואהבה האנשים הללו מביאים.
כל איש בצוות מחנה שורה מטפל במתים, בכל המתים, גם בגופות המחבלים – מתוך יראת כבוד לצלם אלוהים ולאדם.
נשים מקבלות ומטפלות בנשים, והכל נעשה מתוך עדינות והקפדה על כבוד המת.
הקצין מנחם, שאינני זוכרת את שם משפחתו, אך הוא עצמו זוכר כל חייל שהכין לקבורה ב-27 שנים האחרונות – הכניס אותנו לחדר הפרידה ושיתף, בעוצמה שאין לתאר, בחיל ורעדה ברגעים שהחדר הזה מחזיק – בהם הזמן קופא, רגעים חותכי בשר ולב, בו נפרדים בני המשפחה מיקירם לפני הבאתו לקבורה. רגעי קודש הקודשים.
שלושתם – אביעד, בנצי, ומנחם חזרו ואמרו – זה בלתי נתפס, מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אבל אל תטעו בבקשה – פה זה לא הגיהנום!
הם חזרו והדגישו במילים ובמעשים – אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וכולנו יכולנו להרגיש יחד איתם כי זה אכן שַׁעַר הַשָּׁמָיִם והם אלו המאפשרים זאת ויוצרים זאת בדרך בה הם פועלים.
היינו עדים לאכזריות חסרת גבולות ואל מולה – לאנושיות, אהבה וכבוד עצום לאדם,
כל אדם, באשר הוא אדם, כבוד לחיים שנגדעו כבוד למשפחות, כבוד לכל העוסקים במלאכת הקודש הזו.
מרכינה ראש בתודה בשם כל יושבי תבל.
ובשמנו אנו – על מסירות נפש עצומה וחסד של אמת.
