בִּסְם (אל)רַּחְמַאןִ (אל)רַּחִים
תודה רבה לכל מי שהתכנסו כאן הערב לכבוד חודש שַהְר אל-אִימַאן להיפגש זה עם זה, ולהתפלל יחד בימים קשים מאד לכולנו, על ריפוי הלבבות.
וזאת אחת השאלות ששואלים חכמי ישראל, כשהם מבינים את הפגמים הרבים שבאדם: מתי יש לנו סיכוי להירפא? והם עונים מפסוק במזמור תהלים, שם כתובות חמש מילים על הקב"ה: "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמז). שהקדוש ברוך הוא, הוא רופא והוא חובש את הפצעים והסבל והעצבות (מלבי"ם) של כל התמימים וכל הסובלים. אבל מתי זה קורה? מתי הקב"ה מרפא וחובש? מה נדרש מאיתנו כדי שה' יתברך יחבוש וירפא אותנו? הרופא – לשבורי לב: ה' מרפא – את מי שלבו שבור, מי שהלב שלו מרגיש וכואב.
וּמְחַבֵּשׁ – לְעַצְּבוֹתָם: הקדוש ברוך הוא חובש את מי שהלב שלו עצוב וכואב שבורי לב – ברבים, עצבותם – ברבים, מי שהלב שלו נשבר כמה פעמים ומרגיש בחמלה את כל הכאבים כולם, שלו ושל סביבתו.
לא את השאננים מרפא ה', לא את מי שאצלם הכל נשאר חזק ותקיף, אלא את השבורים כמו שמתאר מדרש ויקרא רבה לפרשת צו בשבת הקרובה על הפסוק שלנו מתהלים: הקב"ה – כלי תשמישו שבורים לעומת הפוליטיקאים שמתעניינים בחזקים, מלך מלכי המלכים! ה' יתברך! מתעניין דווקא בשבורים בשקופים ובפגיעים! ומלמד את המאמינים והדתות לבקש דווקא את שבורי הלב. ה' יתברך אל רחמן אל רחים בחר איפה להיות כאן בעולם הזה.
הוא נמצא בחדר המיון של הכלים השבורים, של האנשים הרגישים והכואבים, רגישים לסבל ולכאב לאובדן ולצער, של עצמם ושל עמם, ושל זולתם ושל עולמם ומי שזוכה להישאר רגיש (רגישות היפך רשעות) – הוא יגיע לחדר המיון של שבורי הלב ויפגוש את ה' ורפואתו ורחמיו והאדמור מרדומסק מוסיף שכדי להגיע לשער הכלים השבורים צריך להיות: שואלים ומבקשים זה על זה בתפילה – ואז ישמע הרופא לשבורי לב שכשאנחנו מתפללים לא רק על עצמנו, אלא זה על זה, וכואבים זה את כאבו של זה – אז אנחנו נכנסים בשער הכלים השבורים וריפוי הלבבות.
כנגד שבורי הלב, שזו מעלה עמוקה של אמונה, חכמים מזהירים אותנו מאד מפני גסות הלב.
כשהלב הולך ומתכסה בקליפה עבה וכבר לא מרגיש ומאבד את החמלה ונעשה סגור ואדיש ואפאתי למצב הזה קוראים חכמי ישראל ערלות לב ועמלק, עמלק זה מצב מוסרי שיכול לקרות לכ"א, כשהלב מתכסה בקליפה ונאטם.
חכמים מלמדים שהמשימה הכי גדולה של החיים ושל המאמינים היא להישאר אדם שיש לו לב רגיש וערב, ובלבו חדרים רבים, להרגיש בהם עצבות ושברון לב על הכל ועל כולם: החטופים שחייבים לשוב אלינו הביתה, הנופלים ומשפחות שכולות, וילדים תינוקות ונשים וזקנים בעזה, כולם.
הערב הזה הקדוש, והחגים הקדושים שאנחנו עומדים בפניהם, הם פתח יקר בשער, זמן אפשרי לריפוי הלבבות הדתות שאנחנו שייכים אליהן, כולן מאמינות באפשרות לרפואה וגאולה, ומאמינות שהאפשרות הזאת – תלויה בנו. לכן אי אפשר לתאר את הזכות להיות פה יחד אתכם, אחים ואחיות מוסלמים שלנו, שצמים בימי הרמדאן הקדושים, שבזמן שאתם צמים וחלשים – אתם דואגים יותר מתמיד לעניים, ודואגים להזמין אותנו לאכול יחד אתכם על שולחנו של אללה. אי אפשר לתאר את הזכות לשבת לצד אחים ואחיות נוצרים שמתכוננים לפסחא בתפילה וצדקה. אי אפשר לתאר את הזכות לשבת לצד אחים ואחיות דרוזים שמתכוננים לחג הנביא שועייב בתפילה ובחסד. ואת הזכות לשבת כאן לצד אחינו ואחיותינו מכל הקולות והדתות בארץ האהובה הזאת – שהיא ארמונו של ה' יתברך. הערב הזה הוא מעשה קטן ויקר ומשותף של רפואה.
לכן הערב לפני האד'אן, אני פונה אל הלב השבור של כולנו, ומבקשת שנכאב זה על זה ונתפלל זה על זה הערב אני פונה לקדוש ברוך הוא, אלרחמן אלרחים, ומבקשת שיראה איך הבאנו לכאן את הלב השבור של כולנו.
הערב אולי יש סיכוי להירפא מעט, כי כולנו שבורי לב, ואני מבקשת להודות לכל מי שכאן, לכל מי ששמר על לבו ומתפללת שה׳ ישמע שוועתנו וירפא ויחבוש ויציל את התמימים ואת כולנו וכל מה שיקר לנו: הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָנו.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
