לנוכח תופעת הסרבנות המתפשטת בקרב אנשי המילואים המתנדבים והאחרים, חוזרת ועולה הדרישה להוציא את צה"ל מחוץ לוויכוח. ההיגיון בעמדה זו ברור: צבא הוא מחוץ לשיח הפוליטי. תכליתו אחת: הגנה על מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה. ברם עמדה חדה זו חוטאת לאתגר שהוצב בפניה. היא אינה עונה כלל ועיקר על השאלה שהתופעות המדוברות מעוררות, ופותרת בכוח את מה שראוי להקשיב לו.
כאחד מארבעת מנסחי מסמך "רוח צה"ל", אני יכול להעיד כי צה"ל מנחה את חייליו לפעול על פי החוק ועל פי הנורמות המוסריות והחוקיות הראויות. מסמך "רוח צה"ל" מדגיש פעמים רבות את עקרונות היסוד שעל פיהם אמורים לפעול החיילים והחיילות:
חיילי צה"ל יפעלו על פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ערך "כבוד האדם" הוא אחד מערכי היסוד של המסמך ובו נאמר:
צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין במעמד ובתפקיד.
ערך זה חל על כל אדם, גם על הפלסטיני ואפילו על האויב. אכן, בערך "טוהר הנשק" נקבע מפורשות:
החייל ישתמש בכוחו ובנשקו ובכוחו לביצוע המשימה, אך ורק במידה הנדרשת לכך וישמור על צלם אנוש אף בעת לחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים. ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
עקרונות אלה משקפים את ערכי היסוד של מדינת ישראל הדמוקרטית והיהודית. מדינה זו מנוהלת על ידי מי שנבחר כחוק בבחירות חופשיות, אבל המנדט שניתן לשלטון הוא מוגבל. הוא אינו רשאי לחוקק חוקים הנוגדים את ערכי היסוד של הדמוקרטיה, ובהם כפיפות המדינה ומוסדותיה לחוק.
החוק במדינה דמוקרטית חייב לעמוד בעקרונות החוקיות ואינו יכול לנגוד את ערכי היסוד: כבוד האדם, שוויון, חירות, הגינות. הוא אינו מורשה להפלות בין בני-אדם ועליו לעצב מרחב המאפשר לבני אדם לפרוח ולשגשג באופנים שונים. עקרונות היסוד הליברליים הם תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית. דמוקרטיה אינו שלטון פורמלי של הרוב, אלא שלטון של העם. האמנה האזרחית המדומיינת שלה שותפים כל אזרחי המדינה מקנה לשלטון סמכות שליטה מוגבלת. בכל מקום שהשלטון פוגע בערכים אלה – גם אם הדבר נעשה בשם רוב הבוחרים וגם אם נחקק באופן פורמלי כחוק – הוא פוגע בבסיס הלגיטימיות שלו.
משפטי נירנברג היוו נקודת ציון חשובה בתודעה הדמוקרטית. הם הצביעו על כך שאסור לאדם לאבד את שיקול דעתו, את אחריותו האישית ותודעתו המוסרית. חקיקה כשלעצמה אינה מתירה הכול. עליה לעמוד במבחן החוקיות.
השיח הציבור החופשי, ההפגנה והביטוי החופשי המתחוללים במרחב הציבורי, עשויים לשדר לשלטון כי עליו לבחון את המרחק שחצה מבסיס הלגיטימיות שלו. במובן זה, דמוקרטיה היא הבעת אמון עמוקה באזרח. הוא זה שיתריע וייאבק כנגד עוול, גם זה שעטה לבוש חוקי. פעמים רבות החוק הוא מעטפת הרוע, ורק קולו של האזרח יקעקע מסכה זאת. קולו של האזרח הוא קולו של הריבון האמיתי: הוא ולא המדינה. במצבים מסוימים על האדם להתייצב ולומר בריש גלי: עד כאן!
מדינה המשחררת את עצמה מכפיפות לחוק, והופכת את עקרון הכוח השרירותי ליסוד החקיקה, מתקרבת אל הרגע שבו שאלת הלגיטימיות שלה תתעורר
המחוקק הישראלי הכיר בכך כשקבע שאין לציית לפקודה בלתי חוקית בעליל, הנוגדת את ערכי המוסר ו"דגל שחור מתנוסס עליה", כדברי השופט בנימין הלוי. מה שאסור למפקד להורות אסור גם למדינה לחוקק. מדינה המפרה את עקרונות החוקיות ומקנה מעמד עליון לפוליטיקה, מדינה המשחררת את עצמה מכפיפות לחוק והופכת את עקרון הכוח השרירותי ליסוד החקיקה – מתקרבת אל הרגע שבו שאלת הלגיטימיות שלה תתעורר.
אם מדינת ישראל תחצה את הקווים הללו, היא עלולה גם לאבד את בסיס הלגיטימיות העומד ביסוד זכותה להתקיים. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית. העם קודם היסטורית ואנליטית למדינה. הגוף האנושי שכלפיו מדינת ישראל מחויבת כולל הן את אזרחי מדינת ישראל והן את העם היהודי. אם תתנתק המדינה מבסיס ערכיה היא תפגע לא רק באזרחי ישראל אלא גם בעם היהודי.
היום אזרחי ישראל נאבקים על ערכי היסוד הדמוקרטיים. הם אינם נאבקים נגד השלטון, ואפילו לא נגד שלטון הימין. הם נאבקים נגד שלטון הפוגע ומכרסם ביסודות האזרחות הדמוקרטית-ישראלית ובמחויבות היהודית; שלטון זה פוגע ורומס זכויות אזרח ואדם. הוא אטם ליבו לכאבם וסבלם של פלסטינים, הוא אטם לבו לאזרחיו, ואטם ליבו לריבוי וגיוון הקולות היהודיים. השלטון חוזר ומתקרב כיום אל דפוסים עתיקים המוכרים מהמסורת הפוליטית הפשיסטית, שלפיה השלטון יודע מה טוב ונכון לעם, כי הוא הוא העם.
צה"ל אינו צבא מקצועי המנותק מהחברה. כל חיילת וחייל בישראל נושאים בצקלונם את אזרחותם ואת ערכי היסוד של המדינה הדמוקרטית. הם בני אדם, אזרחים וגם חיילים. הם אף נושאים את זהותם האישית עמם. הם אינם חייליה של מלכת הלבבות, גיבורת היצירה אליס בארץ הפלאות. מלכה זו מצווה לערוף את הראשים כדי שכולם יהיו מהוקצעים בתבנית אחת, משעתקים איש את זולתו, ונעשים ל"לא איש", כביטויו של איבסן בפר גינט.
מערכת המשפט הכירה זה מכבר בפטור שעשוי להינתן לסרבני מצפון. צה"ל מיישם חקיקה זו ברגישות ובאחריות שאין כדוגמתה. למעלה מעשרים שנים אני מכהן כנציג אקדמי בוועדת הפטור מטעמי מצפון, ושותף לעיצוב העקרונות האתיים המנחים אותה. קבל עולם ועדה אני מעיד כי צה"ל הוא גוף לומד המפנים את יסודות המשפט והאתיקה המבססים פטור זה. מבחינה עקרונית, פטור משירות מטעמי מצפון מבוסס על ההכרה שמבקש הפטור חש ששירות צבאי פוגע בנימי נפשו וזהותו. הביטוי העמוק לתביעת הפטור היא אמירתו של מרטין לותר: "כאן אני עומד איני יכול אחרת".
חשוב להקשיב לקולם של הסרבנים. אני מעיד כי לרוב מדובר בטובי בנותינו ובנינו, אנשים ערכיים המשקיעים ללא לאות בחברה. אבל הם לא יכולים לשרת בצה"ל משום שהשירות הצבאי פוגע בליבת זהותם. עדיין, רוב אזרחי מדינת ישראל, למעט החרדים, נענים לקריאה לשרת בצה"ל בסדיר ובמילואים. אבל אסור לאטום את אוזנינו מהקול של רבים החשים שהגיעו לגבול אי-היכולת שלהם. סרבנות מצפונית מקורה בעולם דתי נוצרי שסירב לאלימות וזכה להכרה משפטית. אבל היום היא משתרעת על פני מרחבי חיים רבים ומגוונים.
סרבנות מבטאת את הרגע שבו האזרח פונה למדינה שתגן עליו מפני פגיעה קשה בעולמו הערכי. ככל שגל הסרבנים עולה, והדיווח על אי יכולת לשרת עולה, יש חשש שלפנינו רקמה פוליטית הפוגעת בזהותם וערכיהם של בני אדם, שאינם יכולים להמשיך לשרת בצבא.
סרבנות מצפונית שונה מאי הציות האזרחי: הסרבן מבקש את הגנת המדינה על עולמו, ולעומת זאת תכלית אי הציות האזרחי היא שינוי פוליטי. אי ציות נובע מפגיעה קשה בערכי היסוד הדמוקרטיים, והנוקט בו מצלצל בפעמוני אזהרה מפני פגיעה בערכי הדמוקרטיה. הוא לעיתים מפר חוק כדי להגן על החוקיות והצדק. רגע כזה מתחולל עתה. הוא משקף את החשש שמדינת ישראל מאבדת את עקרונות החוקיות ואת ערכי היסוד הדמוקרטיים. אובדן זה עלול לשלול ממדינת ישראל את מטריית ההגנה של המשפט הבינלאומי וחיילי צה"ל עלולים לעמוד למשפט כפושעי מלחמה. אנחנו, אזרחי המדינה השותקים, עלולים להיות שותפים לפשע זה.
בעת הזאת יש לשים לב לשאלה שהסרבנות ואי הציות האזרחי מעוררים. הנרי דייומויד תורו, שספרו על אי ציות אזרחי תרם רבות להבנת מושג זה, טען שלעיתים מקומו של אדם ישר הוא בבית הכלא. כאשר אזרחים הגונים עלולים להיכלא בבתי סוהר עקב סירובם לציית לחוק, על המדינה להבין שזהו רגע בו היא עומדת למבחן. עליה לשאול את עצמה כיצד בני-אדם ישרים והגונים המכבדים את החוק הגיעו לרגע שבו הם עוצרים ואומרים: עד כאן!
במדינת ישראל, הרגע שבו עולה שאלת החובה לציית למערכת חוק הוא זה שבו ניתנות תשובות דוגמטיות שמצדיקות פגיעה בזהותם ובערכיהם של בני-אדם ראויים. הוצאת הצבא מחוץ לשיח הפוליטי משמעה שלילה מחיילי צה"ל את ערכיהם המוסריים ואת תוקף האמנה האזרחית המחייבת את המדינה לממש את ערכי היסוד הדמוקרטיים והיהודיים. זהו הרגע בו המדינה מקבלת מעמד עצמאי בלתי מותנה בחובותיה כלפי אזרחיה – הללו אמורים לסתום את פיהם ולא לשאול שאלות. ערעור על זכות השאלה שבאי ציות אזרחי היא הרגע שבו האזרח הריבוני נתבע להיות נתין המדינה.
במדינת ישראל היחס שבין המרחב הפוליטי למרחב המדיני תמיד היה בעייתי. מדינת ישראל נוסדה על כוח פוליטי שקדם למדינה ודחף להשתלט על מוסדותיה. במדינת ישראל יש מעט ריסונים לכוח פוליטי: אין שני בתי נבחרים והממשלה שולטת שליטה מוחלטת בנבחרי הציבור, חברי הכנסת. שיטת הבחירות אינה אישית או אזורית אלא מפלגתית, וחובת נבחר הציבור היא למפלגה ולא לציבור בוחרים מסוים. לפיכך המרחב הפוליטי צובר כוח ופורץ לתוך המרחב הציבורי. פעם אחר פעם מתרחשת חריגה פוליטית אסורה. לעיתים המרחב הפוליטי מזנה את המרחב הציבורי ומכניס אל השפה הציבורית ערכים, שפה ותרבות שמערערים את המרחב הציבורי ואת כפיפות המדינה לאזרחיה.
זו העת בה אנו נמצאים. זוהי עת השאלות, שכן השאלות הן המנוע העשוי להוביל לתיקון נורמטיבי ולמניעת הידרדרות אל מחוזות הרוע. השאלות שמעלים סרבנים ומבצעי אי ציות אזרחי, הן ביטוי לפטריוטיות שלהם, לאחריותם כלפי החברה גם במחיר אישי כבד. פעולתם היא תגובת נגד לכוח אלים ושרירותי וקריאה לקשב ואיזון ראויים.
בעקבות דברים אלו אני נשאל שוב ושוב: מה יקרה אם כולם יסרבו ואי הציות האזרחי יתפשט?
ראשית, אינני קורא לאי ציות אזרחי אלא רק מבהיר את הרקע לו. אני מניח שכל אחת ואחד מאיתנו יצטרך להתמודד עם השאלה מה לעשות. אולם העקרון המנחה צריך להיות התשובה לשאלה שעל כל יחיד לשאול עצמו כיום, כחובה מוסרית: מה עליי לעשות בעת הזאת. על כל אחד ואחת מאיתנו החובה לראות עצמו כאחראי לקיומנו כאן בעת הזאת. איש לא ימיר את זולתו ואיש לא יכול להימנע מהתמודדות עם השאלה.
שנית, החשש הטמון בשאלה "מה יקרה אם כולם יבצעו אי ציות אזרחי" מכונה בפילוסופיה "בעיית המדרון החלקלק". בנדון שלפנינו: אם נפתחה הדלת בפני אי ציות אזרחי יתחולל גל שימיט על המדינה אסון. אולם יש לקבוע בצורה ברורה: הטיעון בדבר המדרון החלקלק הוא טיעון כושל. הוא מניח שהעתיד חתום וגמור, ונוקט בדטרמיניזם השולל את החירות ומניח את התוצאה מראש.
מכיוון שהעתיד פתוח, המצווה היסודית בעת הזאת היא להיאבק כדי לא להגיע לתוצאה הרעה – הפיכת ישראל לדיקטטורה, או חמור מזה: הפיכתה למדינה פשיסטית שאיבדה את זכות קיומה המוסרי, המשפטי והיהודי. על כל אחת ואחד מאתנו מוטלת החובה להאבק בדטרמיניזם שאליו גוררים אותנו נציגי השלטון, המניחים כי שלטונם תקף ומי שמתנגד לו יביא לחורבן המדינה.
שלישית, טיעון זה של "המדרון החלקלק" נזרק גם על ידי הממשלה אל חיינו האזרחיים. המדינה מבקשת לרחוץ בניקיון כפיים ולומר: אתם האזרחים, הנאמנים למדינת ישראל הופכים להיות מפירי חוק; אתם שלא מתייצבים לימין המדינה חוטאים ועלולים לגרום נזק לביטחון המדינה. ברם, מי שאחראי למציאות זו היא הממשלה הפוגעת הן במוסדות המדינה והופכת את בטחון המדינה ואזרחיה לבני ערובה. המדינה מובילה את אזרחיה אל נקודת ההכרעה, שאלמלא פעולותיה לא היו מגיעים לכך.
במצב זה על אזרחי המדינה לומר: המדרון החלקלק אינו גזרת גורל הוא מעשה ידיה של ממשלה שמעלה בתפקידה, ונסינונה לנקות עצמה מכך הוא עוד פרק במחזה האבסורד של חיינו. קביעה זו אינה משחררת איש מאיתנו מהחובה להתמודד עם האתגר, אבל ההתמודדות צריכה להיות לא ממקום של חולשה ואשמה, אלא ממקום של תודעה אזרחית ומוסרית צודקת לעילא.
ולבסוף, הבה ונניח את התממשות המצב הנורא שמדינת ישראל תאבד את הלגיטימיות שלה ותפגע בערכי יסוד, בכבוד האדם, ובחוקיות. במצב זה ייאלצו כל אחת ואחד מאיתנו לענות בראש ובראשונה על השאלה האתית: מהי חובתנו המוסרית במצב זה. מדינה היא אמצעי ולא ערך עליון, ולפיכך כשהיא פוגעת באדם היא מחייבת אותנו להתמודד עם השאלה: איך אנחנו נאבקים ברוע.
אין לקבל מצב שבו בני אדם נתבעים להפריד בין האנושיות של קיומם לבין חובתם למדינה. לפיכך עלינו לעשות כל אשר נדרש כדי למנוע תוצאה זו. המדינה יקרה לנו, היא ביתנו. אבל היה והבית נהפך לשדה מוקשים – יש לסלקם קודם שישוב הבית להיות בית.
איני איש בשורות. האמת היחידה שאני יודע שבשעה הזאת על כל אחת מאיתנו להתייצב במקום שמצפונו מורה לו. זה מצב קשה מנשוא אבל אין דרך אחרת. סיסמאות או טיעונים כושלים לא מהווים פתרון. עתה זו העת להתייצבות ולאחריות.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
